״אני חושב שזה משהו מאוד טבעי למחשבה של מעצב, שמורגל בעבודה בשיתופי פעולה, להתבסס על האוצרות של המוזיאון, אם זה באוסף, וגם אם זה בידע, ובאנשים הידענים והמקצועיים ביותר שקיימים במוזיאון. זה סוג של פלייגראונד למעצבים, שנייה לצאת מהכובע הזה של אוצר, ולהתחיל לחשוב איזה חיבורים אפשר לעשות.״ רמי טריף- אוצר המחלקה לעיצוב ואדריכלות במוזיאון ישראל, מספר על ראשית דרכה של המחלקה ועל האוצר הראשון שלה, איזיקה גאון.



גלית: השיחה הבאה תהיה עם מעצב ואוצר, חוקר וחושב, רמי טריף. שהפגישות שלנו מתחילות תמיד בחיוך ואחרי זה אנחנו חושבים על כל הדברים שאסור להגיד בקול רם, ורק אז אנחנו מגיעים לדבר על הדברים האמיתיים. האוצר של המחלקה לעיצוב ואדריכלות במוזיאון ישראל. השיחה שלנו תהיה מחולקת לשניים. חצי אחד נדבר על המחלקה בכל זאת אנחנו מציינים 50 שנה לתערוכה הראשונה במחלקה. אני חושבת שאת החצי השני נקדיש לך כאוצר, אפשר עדיין להגיד צעיר, נכון?

רמי: מספרית, כן. בקילומטרז' הזמן דחוס במוזיאון ישראל, אז אתה לומד המון בפרק זמן מאוד קצר.

גלית: בחצי השני נדבר קצת על המבט שלך קדימה לתערוכה הנוכחית וגם בכלל על המוזיאון אולי במאה ה-21 וקדימה. הנושא שבחרנו לפתוח איתו, את סדרת הפרקים הראשונה קשורה כמו שאמרתי, לסדרה הזאת של ציון 50 שנה למחלקה. אנחנו הצלחנו למצוא שתי קלטות שבה יש לנו טעות של איזיקה גאון, אוצר המחלקה, מדבר עם אנשים בתערוכה של יעקב קאופמן. ועושה את המהלך שאני חושבת שהיה בזמנו מפתיע בשביל הרבה אנשים ואומר להם ׳רגע, רגע, בוא אני אוריד לכם את הכיסא מהפודסט, תשבו עליו ותראו איך זה מרגיש לשבת על עיצוב ישראלי׳.

רמי: וואו, זה כל הסיפור. אל״ף, אני מאוד שמח להיות פה, תודה גלית על הכל היוזמה הזאת, וב' על זה שאת מארחת אותי. היו לנו המון שיחות על המחלקה, גם על איזיקה, ואני דואג מדי פעם, בטח ובטח לחזור אליו גם בטקסטים וגם באוסף. באמת השנה ביולי, סוף יולי 2023, בעצם חגגנו את פתיחת התערוכה שהיא בעצם חוגגת 50 שנה על המחלקה. התערוכה "מעצבים בערבית", שמבחינתי זו איזושהי אבן דרך במחלקה שזו פעם ראשונה שאל״ף, עושים תערוכה על עיצוב שעשוי, נקראנו זה, בידי צעירים מהחברה הערבית. וגם פעם ראשונה שהמוזיאון מפנה לזה תערוכה, אז בעיניי זה "נפל" מאוד יפה, וכולנו ממשיכים את הדרך הזאת גם של סנדברג וגם של איזיקה.

גלית: התערוכה שאיתה נפתחה התערוכה הראשונה נניח שאתה שם על המפה של המוזיאון, עושה את המהלך המרתק בעיניי שהיא דומה לכל תערוכות הפתיחה של מוזיאוני העיצוב האחרים וגם לתערוכת הפתיחה של האגף לאדריכלות ועיצוב וזו תערוכה ששאלה מה זה עיצוב? אני חושבת ששאלות שאתה שם היום על המפה כבר מדברות על המורכבות של העבודה, של מעצבות ומעצבים, ויוצרים בשדה הנוכחי שהוא הרבה פחות מובהק, הוא הרבה פחות ברור, ממה שנדמה היה לנו 50 שנה אחרונית.

רמי: נכון. בדיוק סיפרתי לך שעברתי קצת על הקטלוג הראשון שיצא ואני חושב שקראתי בטקסטים… ואנחנו חוזרים לאותו מקום, אם אפשר. יש שם כתיבה מאוד מעניינת גם על המעצב החברתי שזה משהו שאני מקדיש את כל הקריירה שלי, ובטח תערוכה כמו מעצבים בערבית שעוסקת באופן מאוד אינהרנטי בחברתי וגם בחברתי של המיעוט וגם באיזושהי תופעה חדשה בכלל בעיצוב מקומי. היא גם מדברת על אומה במלחמה בטקסטים האלה שמדברים על אז ושום דבר לא השתנה. 

אבל בטח את מכירה את ההיסטוריה של המחלקה הרבה יותר טוב ממני, כי בילית שמה לא מעט. אני בעצם, גם מהחקירה שעשיתי, הבנתי שמה שלמדתי כשנכנסתי למוזיאון על איזיקה, כי לצערי לא פגשתי אותו אף פעם באופן בלתי אמצעי, ושמה הבנתי שזה רוח… המחלקה קמה ברוח מאוד מאוד מסוימת ואני חושב שבאופן מסוים יש הצלחה בלשמר אותה כמעט עד היום, למרות שהיו עליות וירידות. 

אז אם אנחנו רוצים שנייה לדבר איך הכל התחיל בעצם ב-70, טדי קולק מבקש מפלבסקי, שזה היה מקס פלבסקי, הגורם המרכזי להקמת המחלקה, לתרום לאיזשהו פרויקט, ואחרי זה בעצם סנדברג מתערב, ומבקש ממנו אולי להקים אגף, או מחלקה, או ביתן לעיצוב. וב-1970 הם מכנסים באמסטרדם סוג של סימפוזיון, שקלל בין היתר גם את האוצר של המומה בזמנו, של העיצוב ארכיטקטורה, כלל את דורה גד ומנספלד ועוד כל מיני אנשים. והחליטו בעצם שלמחלקה, היא תעסוק בעכשווי, היא תעסוק בעתיד, היא פחות יתעסק בהיסטוריה של העיצוב, אבל גם בין היתר תעסוק בהבנה של, נקרא לזה, לא יודע אם זה לחנך לעיצוב טוב או לחנך לייצוב יותר טוב, כי באמת, ב-1970 אולי מי שמע על זה? היו איזה שני אנשים שעשו רהיטים לתעשייה, אם זה קאופמן ועוד כל מיני…