תשומת לב

מאת: דפנה כץ | התכנית ללימודי אוצרות עיצוב, שנקר, 2023

ישנה אגדה אורבנית שמספרת שהאייקון הלב נוצר משני לבבות תפורים יחד כסמל לאיחוד לבבות מאהבה

לאורך השנים נוצר קונצנזוס לגבי משמעות האייקון האוניברסלי, אך מבט עמוק יותר מעיד כי רב הנסתר מהגלוי. הלב נהנה מנוכחות בולטת בספרות, בשירה ובתולדות האמנות- בכל אחד מהתחומים הוא נקשר לספקטרום רחב של סמליות: מאהבה וחיים, מרכזיות וגעגועים, דת, אומץ ועד כאב ורוע, כאשר רק במאה ה-18 הלב הפך לסמל רומנטי, שם נרדף ובית לרגשות האהבה. למעשה, ההיסטוריה של סמל הלב מורכבת עד כדי כך שספרים שלמים נכתבו על הנושא.

האזכורים העתיקים ביותר הידועים של הלב הם מתקופת הקרח, אך לאורך ההיסטוריה תרבויות רבות דוגמת המצרים, היוונים, הרומאים ואפילו העם האינדיאני, ראו בו איבר חיוני המקיים חיים, בית הנשמה או הרוח. מדענים כבר מזמן לא מאמינים שהנשמה חיה בלב - אבל אנחנו ממשיכים להשתמש בה כמטאפורה להרבה יותר מהתפקוד הפיזי שלה.

לאמנות יש את הכוח לרגש אנשים רגשית, לגעת בליבם ובנפשם וליצור תחושה עמוקה של חיבור ומשמעות. הלב, בתורו, קשור לרוב לרגשות ואמנים רבים משלבים לבבות בעבודות שלהם כאמצעי להעברת המסר הייחודי שלהם לגבי משמעות סמל הלב.

חמשת העבודות שנבחרו מתוך הארכיון מייצגות היטב את הוורסטיליות של סמל הלב ואת מנעד הסמליות שלו. כך, למשל,  בעבודה של סטודיו Reddish, הלב מסמל געגוע וחיבור לזיכרון בעוד שבעבודתו של אנגלמאיר הלב מסמל אופטימיות, פתיחות וקרבה.

בן הרוש ממנף את סמל הלב כדי להעביר מסר פוליטי בעוד שרזיניגר משתמש בלב כאלמנט עיצובי לציון אירוע. ורדימון בעבודתו מצליח לקחת את סמל הלב למקום הומוריסטי ומשעשע שניתן לפרש בדרכים שונות.

כל חמשת האומנים משתמשים ב- pictogram הלב להעברת מסרים שונים בתכלית.