בשנת תש"י (1950) הוציאו חברי וחברות קיבוץ בארי הגדה לפסח, את ההגדה עיצב ואייר פאול קור. קור שעלה שנתיים קודם לארץ לאחר השואה גילה רגישות יתרה לעבודות עיצוב ואומנות הנוגעות בהגשמה ובקיומה של מדינת ישראל. חברי הקיבוץ ביקשו לעצב את תוכן חג הרלוונטי לערכיהם ולאורחות חייהם.
בשנים ההן, הגדות הקיבוצים קיימו את מצוות "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" בכך ששילבו את תולדות עם ישראל בעת ההיא. ההגדות סיפרו את סיפור הגלות, ההעפלה, החלוציות, הלחימה וההתיישבות באזורי הספר כהמשך ישיר למאבק של בני ישראל לחירות וכחלק ממסעם חזרה לארץ ישראל. בניגוד להגדה המסורתית, ההגדות הקיבוציות שמו דגש עמוק לא רק על היציאה מעבדות מצרים אלא גם על ההגעה לארץ המובטחת וההתיישבות בה.
הטקסטים שהגדה לא פשוטים והם מספרים רבות על הקשר המיתי שבין האדם לאדם, גם במובן של המוות. לאחר מאורעות ה-7.10.2024 הוציאו חברי הקיבוץ את ההגדה הזו בגרסה חדשה כשהתוכן שבה מקבל משמעות חדשה ועמוקה.
📚 לקריאה נוספת