גולם

סיפור פולקלוריסטי יהודי מספר על המהר"ל מפראג שיצר דמות עשויה חומר, גולם, והפיח בה רוח חיים כדי שתגן על קהילת המקום. 

דמותו של הגולם היתה דמות חזקה ומעוררת אימה שדרשה פיקוח, שכן החומר ממנו היתה עשויה יצר בה פגמים והיא הפכה למסוכנת ובלתי צפויה. כמו רבים מהנסיונות האנושיים לרתום כח עצום, גם רעיון זה קיבל תפנית לא רצויה, ובסופו של הסיפור הגולם הושבת והוטמן בעליית גג. דמויות הגולם הקטנות נוצרו בהשראת האגדה הידועה, אך הן חוגגות את חוסר השלמות, ומנצלות את טבעו חומר הגלם לטובתן. 

הפרויקט נולד כתגובת נגד לבובות אספנות מפלסטיק שהלכו וצברו פופולריות ברחבי העולם. ניתן היה לראות כיצד כיצד אותן 'בובות מעצבים' הפכו לתופעה גלובאלית, והכתיבו חומרים וסגנון אחידים ללא התחשבות בתרבות אליה זלגו. הגולם נוצר כפעולת התנגדות קטנה. דמותו הגיעה מהפולקלור המקומי, חומריו נלקחו מהסביבה, ובשנותיו הראשונות הוא רק חולק ופוזר באופן מחתרתי.

במקביל, הגולם שימש את הסטודיו כתירוץ לבחון את אדמות הארץ כחומר גלם, ובכל הזדמנות לוקטו דוגמאות שונות מכל רחביה. האדמות עברו טחינה וניפוי, ונכבשו לתוך תבניות. החזרתיות עזרה לבחון את ההבדלים המתקבלים בין התוצרים השונים, את מידות הקושי, את יכולת העתקת הפרטים, את שיעור ההתכווצות ואת הגוונים השונים שפתאום הפכו בולטים לעין וקיבלו משמעות נוספת כגוון עור.