ליל שישי
כשהיה ילד אמא שלו הלבישה אותו ואת תשעת אחיו בדיוק אותו דבר. כל מה שהיה סביבו היה בגדים זהים באותם צבעים של שחור ולבן, אותם גזרות, אותה זהות אחידה שייצגה את הכלל. שמטרתה היה לבטל את האינדיבידואליות האישית והייחודית.
בקולקציה הזו, נבחן המודל של קוד הלבוש בהוספת מקום לקול הייחודי לכל אדם. נופי הילדות בבני ברק הורכבו מחדש בקולקציה דרך פריטים זהים שמובססים על אלמנטים מהעולם החרדי, חולצה מכופתרת, שמלות, כיסוי ראש ועוד. לכל בגד יש בובה עשויה אותו בד וצבע המותאם לבגד שלו בלבד. הבובה מעניקה לכל בגד את הזווית האינדבידואליסטית ומבדילה אותו מהאחר.
הקולקציה מייצגת תפיסה חדשה, פוסט מודרנית, לפיה אפשר לחיות בחברה קהילתית ובו זמנית לשמור על מרכיבים אישיים וייחודיים בהם אין אמת אחת מוחלטת אלא זוויות שונות ואחרות לאותה מציאות, ולכל - תפיסה וזהות יש מקום ורק ביחד, שכל אחד הוא גם אחר, אפשר להרכיב את השלם.
באדיבות
גניש אהרון
