סבלות היהודים

הולדת הסדרה החלה במושג השמחה היהודית בדגש על חתונה יהודית, געגוע לעיירות יהודיות שמהן באו סביה של שמיר.
המציאות שינתה את הטון, והשמחה הפכה לסבל, משמחה יהודית לסבלות היהודים.
בראשה של שמיר, היא רואה את הסבל היהודי כסבל ארכיטיפי העובר מדור לדור.

האיורים נעים כמו בסרט נע של סיפור בהמשכים. הסיפור מתחיל באיור של בית הכנסת הגדול באלנבי, נראת קהילה יהודית לצג עיזים (הבחירה בדימוי העז מתכתב עם הצייר היהודי מארק שאגל). אחר כך העלילה מתקדמת ומספרת לנו על המתח שבין שמחה לעצב, משפע למחסור, הסדרה כולה עוסקת במתח שבין הסיפור ההיסטורי למציאות אל מול החלום ושברו. הדואליות שבין הדימויים מדגישה את המורכבות של המציאות המכילה גם "טוב" וגם "רע" גם סבל וגם שמחה.   

דימוים כמו דמותו של השוחט היהודי (בהתכתבות עם "על השחיטה" של חיים נחמן ביאליק) מתייחסת לפוגרום כנקודת המעבר בין טוב לסבל. הם נושאים בתוכן התכתבות עם ההיסטוריה של יהודי אירופה, אובדן והתפוררות הגוף. 

דרכם עולות שאלות בעניין הגאולה האם היא מושיעה או דווקא גאולה של הרס וכלייה. שני מוטיבים שחוזרים בעבודתיה של שמיר הם הזאב הרע והדג. הזאב מופיע כחיית מחמד או כאויב, והדג מופיע פעמים רבות כדג יהודי (״שנהיה לראש ולא לזנב״), ופעמים רבות כדג מת, בסדרה מתוארת הדואליות בתפקידיהם השונים.  

טכניקה:
עפרונות צבעוניים, עפרונות רישום, מרקרים, עטים ודיו שחור.