לקראת סוף שנות ה-60 עזב אפי ריבקינד את חברת הפרסום ״חגי לבינסון אילון״, פתח סטודיו עצמאי, והמשיך, במקביל ללקוחותיו הפרטיים, לעבוד עם משרדי פרסום ולקוחותיהם כפרילנסר.
הכרזה הזו הוזמנה על ידי משרד התיירות ממשרד הפרסום שרק עזב. מטרת הקמפיין הייתה לקדם ולעודד תיירות מחו״ל בגליל ובנגב הישראלי. תהליך עיצוב הכרזה החל במחקר ויזואלי, ומידע על קהל היעד, תוך איסוף דימויים, ותמונות של חבל הארץ הצפוני והפורה - שיהיוו עבורו השראה לעיצוב הסופי.
כרזה גליל
הכרזה עוצבה כמעין פסיפס, תרכיז מאויר המורכב מסמלים, נקודות ציון ותיירות חשובות באזור הגליל; כך ניתן להבחין בנוף ההררי המרהיב על שלל גווניו הצבעוניים, הר החרמון המושלג, רמת הגולן, ימת הכנרת, מבנה כנסיית ״הבשורה״ בנצרת, הנחשבת לאחת מארבע הכנסיות הקדושות והחשובות בעולם הנוצרי, על מנת לקרוץ לתיירות דתית ובינלאומית, מאחוריה אגב נראית האורבניות חדשה והמודרנית של טבריה, לצד מבנים ונוף קיבוצי וכפרי.
״אני חושב שהצבעוניות שלי בכרזות הושפעה מהתקופה הפסיכדלית של הביטלס באותה תקופה״ אומר אפי ריבקינד, ״הייתי קשוב כל הזמן לאירועים חזותיים ותרבותיים בכלל, ובפרט לויזואליציה של עולם הקולנוע שמאוד השפיע עלי''.
כרזה נגב
כרזה זו כמו רבות אחרות שעיצב, מתמקדת בדימוי מרכזי אחד, ועוצמתי במרכזה, נראה הגמל – אייקון מדברי נודע, התופס בנוכחותו כמעט את כל מרכז הכרזה. ניתן להבחין בנוף ההררי המרהיב על שלל גווניו הצבעוניים, הים האדום (ים סוף), כשברקע שטה לה סירת מפרש קטנה, כאשר נופי המדבר ההררי משתקפים על יריעת מפרש הבד המתוחה.
ריבקינד, בהומור הרב שניחן, אייר את הגמל האיקוני בפרופיל עם חיוך רחב ומזמין. בכרזה הזו, אפי ריבקינד משתמש בסגנון איורי ידני. הצבעוניות העזה והשפה ההומוריסטית הפכו לימים לסימן ההיכר של ריבקינד, שאהב לשלב מגוון רב של צבעים בגוונים חזקים ובולטים, סביב הסגנון הפסיכדלי של שנות ה60 וה70.
טקסט עודד בן יהודה