סיור בירושלים, כרזה, אל על
סיור בירושלים, כרזה, אל על, שנות ה-60
עם סיום לימודיו בבצלאל, אפי ריבקינד החל לעבוד במשרד הפרסום ״חגי לוינסון אילון״. במסגרת עבודתו, ריבקינד קיבל משימה לעצב כרזה לחברת התעופה הלאומית ״אל-על״, שהיתה אחד הלקוחות הדומיננטים בסטודיו.
הכרזה, שאויירה ברפידוגרף, גואש ולטרסט, היתה חלק מקמפיין, שמטרתו היתה לקדם ולעודד תיירות מחו״ל בישראל בכלל, ובירושלים בפרט. חברות תעופה באותם ימים שימשו כסוכנויות תיירות, כאשר כרזות הקמפיינים שלהן, היו כמעין חורי הצצה אל עבר יעדי חופשות נשגבים, ומחוזות רחוקים. תהליך עיצוב הכרזה של ריבקינד החל במחקר ויזואלי, ואיסוף מידע על קהל היעד. ריבקינד אסף שלל דימויים, ותמונות הלקוחות מההווי הירושלמי, שהיוו עבורו השראה לעיצוב הקולאז׳י של הקמפיין.
הכרזה, כמעין תרכיז מאויר, שמורכב מסמלים, נקודות ציון ותיירות חשובות באזור ירושלים, מחולקת למעשה לשניים: העיר העתיקה והעיר המודרנית. בחלק התחתון של הכרזה מתוארת העיר העתיקה, בה מוצגות שלושת הדתות דרך שילוב של אתרים קדושים כמו: הכותל המערבי, מסגד אל אקצה וכנסיית מריה מגדלנה. כמו כן, ניתן לראות גם את מגדל דוד, ומנורת שבעת הקנים הממוקמת מול משכן הכנסת בעיר. בחלק העליון של הכרזה, אפי ריבקינד שילב מבנים המייצגים את ירושלים המודרנית של שנות ה-60: בניין הכנסת, היכל הספר במוזיאון ישראל, משכנות שאננים, מתחם ימק״א, היכל שלמה, הר הצופים ועוד. האוטובוס האדום העובר, הינו חלק בלתי נפרד מאותה עיר מודרנית, כזה שמחברה בין מזרח למערב.
אפי ריבקינד מבין שירושלים איננה רק עיר של האתרים, והמבנים החשובים, אלא גם של האנשים. כך, הוא שוזר בקולאז׳ המאויר את תושבי העיר. שילוב אקלקטי של ישראלים חילונים, תיירים, חרדים, נוצרים, ומוסלמים - אותם הוא בוחר למקם, ולערבב, באחד הסמלים המובהקים של העיר, ואחד ממקומות המפגש הכי ישראלים שיש - השוק. בסגנונו האיורי ריבקינד גם מצליח לזקק את רוח התקופה דרך האופנה, והצבעוניות העליזה של שנות ה60, ו״ילדי הפרחים״. ריבקינד לא שוכח לשבץ אנקדוטה הומוריסטית, בה ניתן לראות במרכז הכרזה את דוד המלך לוחץ את ידו של תייר.
טקסט עודד בן יהודה
עם סיום לימודיו בבצלאל, אפי ריבקינד החל לעבוד במשרד הפרסום ״חגי לוינסון אילון״. במסגרת עבודתו, ריבקינד קיבל משימה לעצב כרזה לחברת התעופה הלאומית ״אל-על״, שהיתה אחד הלקוחות הדומיננטים בסטודיו.
הכרזה, שאויירה ברפידוגרף, גואש ולטרסט, היתה חלק מקמפיין, שמטרתו היתה לקדם ולעודד תיירות מחו״ל בישראל בכלל, ובירושלים בפרט. חברות תעופה באותם ימים שימשו כסוכנויות תיירות, כאשר כרזות הקמפיינים שלהן, היו כמעין חורי הצצה אל עבר יעדי חופשות נשגבים, ומחוזות רחוקים. תהליך עיצוב הכרזה של ריבקינד החל במחקר ויזואלי, ואיסוף מידע על קהל היעד. ריבקינד אסף שלל דימויים, ותמונות הלקוחות מההווי הירושלמי, שהיוו עבורו השראה לעיצוב הקולאז׳י של הקמפיין.
הכרזה, כמעין תרכיז מאויר, שמורכב מסמלים, נקודות ציון ותיירות חשובות באזור ירושלים, מחולקת למעשה לשניים: העיר העתיקה והעיר המודרנית. בחלק התחתון של הכרזה מתוארת העיר העתיקה, בה מוצגות שלושת הדתות דרך שילוב של אתרים קדושים כמו: הכותל המערבי, מסגד אל אקצה וכנסיית מריה מגדלנה. כמו כן, ניתן לראות גם את מגדל דוד, ומנורת שבעת הקנים הממוקמת מול משכן הכנסת בעיר. בחלק העליון של הכרזה, אפי ריבקינד שילב מבנים המייצגים את ירושלים המודרנית של שנות ה-60: בניין הכנסת, היכל הספר במוזיאון ישראל, משכנות שאננים, מתחם ימק״א, היכל שלמה, הר הצופים ועוד. האוטובוס האדום העובר, הינו חלק בלתי נפרד מאותה עיר מודרנית, כזה שמחברה בין מזרח למערב.
אפי ריבקינד מבין שירושלים איננה רק עיר של האתרים, והמבנים החשובים, אלא גם של האנשים. כך, הוא שוזר בקולאז׳ המאויר את תושבי העיר. שילוב אקלקטי של ישראלים חילונים, תיירים, חרדים, נוצרים, ומוסלמים - אותם הוא בוחר למקם, ולערבב, באחד הסמלים המובהקים של העיר, ואחד ממקומות המפגש הכי ישראלים שיש - השוק. בסגנונו האיורי ריבקינד גם מצליח לזקק את רוח התקופה דרך האופנה, והצבעוניות העליזה של שנות ה60, ו״ילדי הפרחים״. ריבקינד לא שוכח לשבץ אנקדוטה הומוריסטית, בה ניתן לראות במרכז הכרזה את דוד המלך לוחץ את ידו של תייר.
טקסט עודד בן יהודה
באדיבות
ריבקנד אפי
