סטודיו נוב

עדי: הסטודיו קיים מ -2015. אנחנו זוג עוד מלפני אבל רשמית מיסדנו את זה ב- 2015. יותם אומנם למד עיצוב פנים אבל התמקד בלימודים בעיצוב רהיטים, ובשנה השלישית שלו עשה קורס מעמיק. בנוסף למד עוד לפני עיצוב תפאורה אצל רקפת לוי שבח. כשהוא בחר עיצוב פנים, הוא לא ידע בדיוק מה הוא רוצה ללמוד, הוא רצה ללמוד משהו כללי שייתן לו איזושהי מניפה שבאמצעותה הוא יוכל להתמקד בהמשך במה שהוא רוצה. אני אכן למדתי תקשורת חזותית ועסקתי בזה עשר שנים, ואנחנו אולי סטודיו לעיצוב תעשייתי אבל אם מתמקדים בעבודות, רואים שיש שם המון עיצוב גרפי, וגם המון פיגורטיבי שיותר מתקשר לתקשורת חזותית. אנחנו לא סטודיו של עיצוב תעשייתי קלאסי, ההיפך- בתחילת הדרך היינו מאותגרים ללמוד את הדברים הטכניים ולקבל את הכלים, אבל התוצאות הן פשוט אחרות.

זה מתקשר לי לעניין שרציתי לשאול עליו, הרעיון לספר סיפור דרך המוצרים שלכם, האלתור. המוצרים שלכם הם לא טכניים גרידא, אלא מחזיקים בערך מוסף וסיפורי. אולי ספרי על אובייקט ספציפי שאת מתחברת אליו שמספר סיפור או על התמה הזו ואיך זה מניע אתכם לייצר עבודה?

עדי: אנחנו לא עוסקים בתכנון ועיצוב של מכונות למיניהם, אנחנו עושים דברים שונים, בעיקר בתחום התאורה כי זה מאוד משך אותנו, למרות כל הקשיים הטכניים הרבים. וגם בעיצוב תאורה- אנחנו לא עושים ספוטים, אנחנו בדברים שנותנים נופח שונה לחלל. יש לנו המון רעיונות כל הזמן, בעיקר ליותם, וצריך להוריד אותם לקרקע או לפסול אותם ואז לחדד את מה שנכון ומעניין את שנינו, אחרת זה לא יעבוד. זה תהליך ארוך. מעניין אותנו לעשות עבודות שמותאמות לחלל, אם אפשר להגדיר את זה כך. דבר אחד שמעניין אותנו הוא תערוכות , זה מכריח אותנו לייצר דברים וזה גורם לנו להוציא מוצרים שונים וחדשניים, שאף פעם לא עשינו. בעיקרון תערוכות זה דבר מסורבל, יקר, קשה, שמכריח אותך ללמוד טכניקות חדשות כדי ליישם רעיונות. והדבר השני שמעניין אותנו הוא אנשים שבאים ורוצים להתאים לעצמם משהו ספציפי, אז זה מעיף אותנו. זה הכיף שלנו.

עדי: מאוד תלוי בלקוח, זה יכול להיות פינג פונג ראשוני אבל כשהלקוח מבין שאנחנו על זה משחרר, ויש לקוחות שהם יותר בשליטה, תלוי באדם. למשל, הייתה מישהי שבנתה בית באחד העם. היא בנתה מוזיאון, לא סתם בית. בית של 3 קומות עם מעלית, בית רבניצקי, שהיה מוציא לאור של ביאליק. היא רצתה שנכין לה גוף תאורה לתקרה של המעלית בבית שלה.

 

כבר היו עבודות מהסוג הזה? היה לה רפרנס להבין במה מדובר או שיחד איתה יצרתם את הרעיון?
 
עדי: כבר היו לנו עבודות בשפה הזו. עבודות של שכבות תאורה. היא רצתה שנייצר גוף תאורה בתקרה שנראה כמו האריחים של הריצוף בבית. אחרי המפגש שלנו איתה והסיור בסטודיו, היא החליטה שאנחנו נחליט מה יהיה הסיפור של אובייקט התאורה. מה שאנחנו רוצים! שחררה לגמרי… זו הייתה עבודה מאוד כיפית. זה הצריך המון אישורים להתקנה במעלית וכ"ו, אבל זו היתה עבודה מענגת ממש.
 
ומה הסיפור שבחרתם לספר בעבודה הזו?

עדי: בעצם היה שם את העיר הישנה והעיר החדשה, קשתות, ספרים שקשורים להוצאה לאור ועפים באוויר. ברגע האחרון החלטנו להוסיף עוד צלע לעבודה. חשבנו שיש סיכוי שאנשים יכנסו

למעלית ובכלל לא ישימו לב לכל הגוף תאורה הזה, יפספסו את זה. אז הוספנו צלע שיורדת לכיוון הדופן של המעלית כך שתמשוך את העין כלפי התקרה.

 

עדי: אנחנו בדרך כלל מגנים על הגורם השלישי מפנינו...(צוחקות). אמיר הוא איש זן, רגוע. יודע מה הוא עושה עם הידיים שלו, הוא נגר עם כבוד. הגענו לאמיר, היה ביננו הרבה שוני: גם החומרים שאנחנו עובדים, הוא ישן ועץ ואנחנו פרספקס, הוא יותר מופשט ואנחנו יותר פגורטיבי, אבל מה שקישר בנינו הייתה האספנות. גם אנחנו אוהבים לאסוף כל דבר שאנחנו מוצאים ברחוב וגם אמיר אספן. היה מכנה משותף- הגענו לסטודיו שלו ומצאנו ערימות של דלתות ישנות, חלונות ישנים וכבר מצאנו את עצמנו מדברים שעות רק על זה. וזה היה החיבור הראשוני. אחר כך ישבנו ופשוט התחלנו לעשות סקיצות בלי עיפרון ודף, אלא לקחנו דברים שהיו במקום וצרפנו אותם , רצינו לראות איך זה מרגיש לנו. התחלנו להתגלגל עם זה. רצינו לעשות משהו כשם הסדרה MATTERS BOTH, כי שני החומרים חשובים באותה המידה, אנחנו עובדים עם פרספקס ואמיר עובד עם עץ. רצינו לתת במה לעץ והפרספקס. הרעיון היה לקחת את הפרספקס וליישן אותו, כמו שעץ מתיישן. קדחנו בו עם מסמרים, שרטנו אותו, בעבודה של TABLE KNOK KNOK, שברנו לא מעט פרספקסים. רצינו להראות תכונות של העץ בפרספקס וההיפך לחדש את העץ המשומש והישן, לפנש אותו כמה שניתן.

להמשך קריאה>>>