החלון הביתי המוכר שאיבד את שימושו המקורי מוצא חיים חדשים כמסגרת הדוגמת רגע בחיים הסובבים את הסטודיו.
את הנוף המציאותי, הנמצא בשינוי מתמיד, מחליפות צלליות עדינות, לבנות ואנונימיות, מונחות זו על זו ויוצרות קולאז' נוף חדש ומדומיין. בכל חלון נשקף נוף אחר מזיכרונותיהם ומחייהם של המעצבים: הקיבוץ כפי שנחרט בזיכרון ילדות, העיר יפו בה ישן וחדש מתנגשים ללא הרף, נוף מוכר או כזה שמתחולל רובו בדמיון.
בסדרת השכבות המתפתחת בסטודיו, כל עבודה היא תגובה למקום ולרגע בזמן; מרובדת בהקשרים, בזיכרון ובאגדה. כל תמונה מספרת את סיפורה שלה, וכולן יחד מרכיבות נוף מורכב ושלם, קו רקיע המשלב את המקום האמיתי, המקום הארכיטיפי והמקום שנחלם.