מהפרפר של דורות ועד הפרה של נען - אביבית אגם דאלי

בעלי חיים ביצירתו של אוטה וליש, ד"ר אביבית אגם דאלי
*
פורסם לראשונה ב "קשר" 48 (חורף 2016), עמ' 101-92

מבוא

באמצעות יצירתו של הגרפיקאי אוטה וליש מוצגים במאמר דימויים של בעלי חיים שצייר והציג במדיה שונים: כרזות, בולים, פרסומות ומדיה פופולריים אחרים בתקופתו. מבחינות רבות ייצג וליש את רוח הזמן באמצעות שימוש במאגר דימויים חזותיים מוכרים ופופולריים. מטרת המאמר היא בחינה של ייצוגים חזותיים הלקוחים מתרבות היום־יום ומתוכם לדלות אינפורמציה על יחסה של החברה העברית והישראלית לבעלי החיים. וליש היה מעצב גרפי ישראלי, יליד צ'כיה. הוא עיצב כמה מהסמלים הבולטים של מדינת ישראל, ובהם הכתיבה הקליגרפית של מגילת העצמאות, עיצוב בולים, כרזות, פרסומות, מטבעות, שטרות ומדליות. עם עלייתו לארץ בשנת 1934 הקים משרד פרסום תל־אביב והיה חבר בוועד האיגוד הישראלי לפרסום. בשנת 1936 עבר למשרד ברחוב נחלת בנימין, שהיה לשם דבר כבר באותם ימים. עוד בגולה עיצב וליש סמלים לקונגרסים הציוניים והיה אחראי לתכנונן ולעיצובן של תערוכות בנושאים יהודיים וציוניים. הוא עסק רבות בפרויקטים עבור קרן היסוד והקרן הקיימת לישראל. יצירתו החזותית משקפת את תולדות העיצוב מאז בואו לארץ ועד שנות השבעים של המאה שעברה (אוסף אוטה וליש, שעליו מתבסס המאמר). שיטת הניתוח הסמיוטי שנבחרה לניתוח הדימויים מאפשרת לחלץ מן הטקסט החזותי תובנות הקשורות להלכי ולנוהלי תקופה והמקום העברי והישראלי. ניתוח הדימויים נעשה בהשראת מחקרו של ארווין פנופסקי (Panofsky, 1939). הוא סבר כי כדי להבין טקסט חזותי בכלל ותרבות חזותית בפרט, יש להבין את משמעותה של יצירה בהקשר הזמן והתקופה ותוך התייחסות אל קהל היעד המקורי ואל מטעניו התרבותיים. במאמר זה אנסה להבין אם וכיצד ערכים אשר היו חלק מהזהות המקומית עד 1977, שולבו בדימויים החזותיים — במקרה זה בעלי החיים — ומדוע. כמו כן אנסה להבין כיצד התייחסה החברה היהודית בארץ ישראל ובישראל אל בעלי החיים. מהתשובות לשאלות הללו אפשר להפיק מידע על תרבות היום־יום ויחסיה עם ערכי ההגמוניה של אותם ימים.

לקריאת המאמר המלא