אלון קנצ'וק ורמי רשתי – סטודיו RAG – חידוש גופן דרוגולין
האזנה לפרק 🎧
סטודיו RAG בשיחה על אותיות שמחברות בין זהות מותגית לביטוי תרבותי. על היכרות שהחלה בסטודיו לעיצוב קטן ובוטיקי והתפתחה לחברות ולסטודיו עצמאי המתמחה בעיצוב פונטים למותגים וחברות. על הפונטים שעיצבו יחד וביניהם הפונט החדש ל"ווינט", ועל "ראג דרוגולין" שאת החייאתו עשו במסגרת החממה לטיפוגרפיה עברית.
תום
אני כאן היום לשמחתי הרבה, עם סטודיו ראג – אלון ורמי היי, מה שלומכם?
אלון
היי, שלום.
רמי
היי, כיף להיות פה.
תום
כיף מאוד שאתם כאן. אלון ורמי ואני מכירים כבר שנה וחצי אני חושבת אפשר לומר נכון משהו כזה? במסגרת הדי יוצאת דופן שהיא חממת מפעל הפיס לאות העברית שתכף נדבר עליה בהרחבה. אבל אולי נתחיל רגע בזה שתציגו את עצמכם בנפרד וביחד ואת הסטודיו.
רמי
אוקיי. אני רמי, מעצב, טיפוגרף, אבא. גר בתל אביב, בן 45 וחלק מסטודיו ראג. פגשתי את אלון לפני… ב־2012.
תום
תריסר שנים.
רמי
ומאז אנחנו ביחד- פחות או יותר.
אלון
אני אלון קאנצ׳וק, בן 40 שבוע שעבר בערך. גם מעצב גרפי בוגר שנקר, אבא לשלושה, נשוי לנטע, חי ועובד בתל אביב ובאמת יחד עם רמי הקמנו את סטודיו RAG לפני עשור.
תום
מה הביא אתכם להקים סטודיו ביחד? כי הכרתם כשעבדתם שניכם בתוך סטודיו אחר, נכון?
אלון
נכון, היינו שנינו שכירים. אצלנו דן אלכסנדר סטודיו למיתוג קטן, בוטיקי איכותי. שם בעצם למדנו מיתוג ולמעשה התחלנו עם איזה רצון לעשות משהו שלנו בכלל, טישרטים, התגלגלנו לכמה לכל מיני מחשבות על מוצרים, אבל בסופו של דבר הקמנו ביחד סטודיו שהברד אנד באטר שלו היה מיתוג כי זה מה שידענו לעשות. אבל אני חושב ששנינו הגענו עם איזה אהבה מאוד מאוד גדולה לאותיות שכל אחד זה קצת הגיע לו ממקום אחר או מרקע אחר. אבל מהר מאוד הבנו שאותיות מקבלות מקום מרכזי בעבודה של הסטודיו. נכון?
רמי
כן, האמת היא שהסטודיו קם מתוך תוך כדי שעבדנו אצל דן אלכסנדר וזה היה ממש מתוך רצון לעשות דברים שהם לא מסחריים, זאת אומרת דברים שהם שלנו. ובאמת כמו שאלון אמר ניסינו והרמנו והזזנו. ואני חושב הרצון שלנו לעשות את הדברים מאוד מאוד טוב גרמו לזה שזה בסוף לא קרה. כי כאילו, חיפשנו טשירטים ואז אמרנו איך נתפור אותם ואז זה נהיה כבר כאילו, נכנסנו לתוך עיצוב אופנה ובסוף כאילו כל הדבר הזה נהיה גדול. ובאמת, כאילו כל הדרך זה היה אותיות כי הוא גם הרצון כאילו לעשות טישירטים היה סביב טיפוגרפיה.
אלון
אני חושב שהמיתוג היה כמו איזה דרך כאילו בהתחלה אמרנו אוקיי, אז נממן את ההפקה של המוצרים, בין אם זה חולצות או פוסטרים או לא משנה מה, נממן את זה באמצעות המיתוג. המיתוג היה כאילו הדרך שלנו. אבל אני חושב שבגלל שהמוצרים לא ממש תפסו או לא קידמנו את זה או זה לא בדיוק היה, הרגיש שאולי לא כל כך התחום שלנו, החוזקה שלנו. אז המיתוג הפך להיות בעצם לא רק האמצעי, אלא הרגשנו שיחד עם האהבה הגדולה שלנו לאותיות ודרך המיתוג שלאט לאט קיבל זהות מאוד ברורה, זהות טיפוגרפית ברורה עד כדי שממש קראנו לזה מיתוג מבוסס טיפוגרפיה או זהות טיפוגרפית, כאיזשהו משהו שברוב הפרויקטים מההתחלה בעצם, ובעיקר הרציניים יותר, הלקוחות שלנו יצאו לעולם עם פונט מותג משלהם מבלי שהם הזמינו את זה, שילמו על זה או ידעו איך להשתמש בזה. אנחנו פשוט רצינו לעשות את זה.
תום
אתם אומרים שניכם בכמה הטיות של הדבר הזה ובכל מיני שלבים של ההצגה הזאת של סטודיו, אומרים את המילה אהבה, אהבה לאותיות, ואני חושבת שזה משהו שהוא חוזר ועולה גם בשיחות שלנו לאורך התקופה הזאת של החממה וגם בכלל בעיסוק הזה של התחום. זאת אומרת, אי אפשר לעשות את הדבר הזה בלי אהבה, כי הוא לא לגמרי דבר הגיוני לעשות, טיפוגרפיה עברית. ומצד שני ברור לכולנו למה הוא חשוב ולמה צריך אותו גם בתוך המרחב המסחרי. זאת אומרת, למה מותג צריך פונט וגם למה אנחנו צריכים אותיות חדשות וגם למה התרבות צריכה? וזה כאילו מובן מאליו, אבל אולי ננסה רגע לשים על זה את האצבע. זאת אומרת מה זה הדבר הזה שמניע אתכם לעשות את מה שאתם עושים היום?
אלון
זה מעניין, כאילו בעולם, עיצוב אותיות זה תחום די איזוטרי כמו שאת אומרת, לא הרבה עוסקים בו ואני גם רואה בהרבה מאוד ראיונות או כל פעם שראיתי נניח מעצב אותיות מתראיין. אני אגיד אגב שזה בין הפעמים הראשונות שלי שאני ממש מרגיש שאני מרואיין. גם דיברנו על זה שאני כאילו מרגיש חשוב, אבל אני לא מאמין שמישהו בכלל מתעניין בזה.
תום
אלון אתה חשוב, אנחנו מאמינים שאתה חשוב.
אלון
זה תחום איזוטרי ואני רואה בכל ריאיון שמדברים עם מעצב אותיות כמעט תמיד השאלה הראשונה היא למה צריך עוד פונטים? יש פונטים, למה לעצב עוד? זה כאילו שאלה שתמיד חוזרת שאני חושב שלמעצבי אותיות זה נורא ברור, אבל אולי לאנשים אחרים פחות. השוואה שאני אוהב לתחומים אחרים כמו מוזיקה או אופנה, שלא משנה מה אנחנו תמיד נרצה עוד. אני מאמין שהרוח האנושית היא שואפת למגוון, כי המגוון נותן לנו יכולת ביטוי אינדיבידואלית מדוייקת יותר, כלומר כמו החולצה שאני לובש, מה היא אומרת עליי? המוזיקה שאני שומע, מה היא עושה לי? כל הדברים האלה הם עוזרים בעיניי בהגדרה, בזהות, ברוח של זמן. כלומר, אני רואה את הדבר הזה גם באותיות. אני חושב שאותיות ופונטים הם כמו ראי של זמן, של מיקום, של תרבות, של עם, איפה הוא נמצא, לאן הוא הולך. יש בזה המון עבר, הווה עתיד. כלומר יש בזה, יש בזה הרבה. ואני חושב שזה מאוד מעניין כי זה משהו גם שאנחנו לא ממש רואים אותו. או – אנחנו כולנו יודעים לקרוא, אבל הרבה פעמים לא מתבוננים על אות או מזהים משהו בדרך כלל רק שזה מפריע לנו. אז אנחנו מוודאים שאותיות לא יפריעו לאנשים שקוראים אותם.
תום
אני חושבת שזה ציטוט של פרוטיגר אני חושבת שאומר שאם אתה זוכר אחרי ארוחת הצהריים שלך את הצורה של המזלג, אז המזלג לא עשה, לא היה מוצלח.
אלון
לא עשה את העבודה שלו.
תום
ומשווה את אותו דבר לפונטים ומצד שני עדיין יש תפקיד לאותיות שעושות יותר רעש.
אני כאן היום לשמחתי הרבה, עם סטודיו ראג – אלון ורמי היי, מה שלומכם?
אלון
היי, שלום.
רמי
היי, כיף להיות פה.
תום
כיף מאוד שאתם כאן. אלון ורמי ואני מכירים כבר שנה וחצי אני חושבת אפשר לומר נכון משהו כזה? במסגרת הדי יוצאת דופן שהיא חממת מפעל הפיס לאות העברית שתכף נדבר עליה בהרחבה. אבל אולי נתחיל רגע בזה שתציגו את עצמכם בנפרד וביחד ואת הסטודיו.
רמי
אוקיי. אני רמי, מעצב, טיפוגרף, אבא. גר בתל אביב, בן 45 וחלק מסטודיו ראג. פגשתי את אלון לפני… ב־2012.
תום
תריסר שנים.
רמי
ומאז אנחנו ביחד- פחות או יותר.
אלון
אני אלון קאנצ׳וק, בן 40 שבוע שעבר בערך. גם מעצב גרפי בוגר שנקר, אבא לשלושה, נשוי לנטע, חי ועובד בתל אביב ובאמת יחד עם רמי הקמנו את סטודיו RAG לפני עשור.
תום
מה הביא אתכם להקים סטודיו ביחד? כי הכרתם כשעבדתם שניכם בתוך סטודיו אחר, נכון?
אלון
נכון, היינו שנינו שכירים. אצלנו דן אלכסנדר סטודיו למיתוג קטן, בוטיקי איכותי. שם בעצם למדנו מיתוג ולמעשה התחלנו עם איזה רצון לעשות משהו שלנו בכלל, טישרטים, התגלגלנו לכמה לכל מיני מחשבות על מוצרים, אבל בסופו של דבר הקמנו ביחד סטודיו שהברד אנד באטר שלו היה מיתוג כי זה מה שידענו לעשות. אבל אני חושב ששנינו הגענו עם איזה אהבה מאוד מאוד גדולה לאותיות שכל אחד זה קצת הגיע לו ממקום אחר או מרקע אחר. אבל מהר מאוד הבנו שאותיות מקבלות מקום מרכזי בעבודה של הסטודיו. נכון?
רמי
כן, האמת היא שהסטודיו קם מתוך תוך כדי שעבדנו אצל דן אלכסנדר וזה היה ממש מתוך רצון לעשות דברים שהם לא מסחריים, זאת אומרת דברים שהם שלנו. ובאמת כמו שאלון אמר ניסינו והרמנו והזזנו. ואני חושב הרצון שלנו לעשות את הדברים מאוד מאוד טוב גרמו לזה שזה בסוף לא קרה. כי כאילו, חיפשנו טשירטים ואז אמרנו איך נתפור אותם ואז זה נהיה כבר כאילו, נכנסנו לתוך עיצוב אופנה ובסוף כאילו כל הדבר הזה נהיה גדול. ובאמת, כאילו כל הדרך זה היה אותיות כי הוא גם הרצון כאילו לעשות טישירטים היה סביב טיפוגרפיה.
אלון
אני חושב שהמיתוג היה כמו איזה דרך כאילו בהתחלה אמרנו אוקיי, אז נממן את ההפקה של המוצרים, בין אם זה חולצות או פוסטרים או לא משנה מה, נממן את זה באמצעות המיתוג. המיתוג היה כאילו הדרך שלנו. אבל אני חושב שבגלל שהמוצרים לא ממש תפסו או לא קידמנו את זה או זה לא בדיוק היה, הרגיש שאולי לא כל כך התחום שלנו, החוזקה שלנו. אז המיתוג הפך להיות בעצם לא רק האמצעי, אלא הרגשנו שיחד עם האהבה הגדולה שלנו לאותיות ודרך המיתוג שלאט לאט קיבל זהות מאוד ברורה, זהות טיפוגרפית ברורה עד כדי שממש קראנו לזה מיתוג מבוסס טיפוגרפיה או זהות טיפוגרפית, כאיזשהו משהו שברוב הפרויקטים מההתחלה בעצם, ובעיקר הרציניים יותר, הלקוחות שלנו יצאו לעולם עם פונט מותג משלהם מבלי שהם הזמינו את זה, שילמו על זה או ידעו איך להשתמש בזה. אנחנו פשוט רצינו לעשות את זה.
תום
אתם אומרים שניכם בכמה הטיות של הדבר הזה ובכל מיני שלבים של ההצגה הזאת של סטודיו, אומרים את המילה אהבה, אהבה לאותיות, ואני חושבת שזה משהו שהוא חוזר ועולה גם בשיחות שלנו לאורך התקופה הזאת של החממה וגם בכלל בעיסוק הזה של התחום. זאת אומרת, אי אפשר לעשות את הדבר הזה בלי אהבה, כי הוא לא לגמרי דבר הגיוני לעשות, טיפוגרפיה עברית. ומצד שני ברור לכולנו למה הוא חשוב ולמה צריך אותו גם בתוך המרחב המסחרי. זאת אומרת, למה מותג צריך פונט וגם למה אנחנו צריכים אותיות חדשות וגם למה התרבות צריכה? וזה כאילו מובן מאליו, אבל אולי ננסה רגע לשים על זה את האצבע. זאת אומרת מה זה הדבר הזה שמניע אתכם לעשות את מה שאתם עושים היום?
אלון
זה מעניין, כאילו בעולם, עיצוב אותיות זה תחום די איזוטרי כמו שאת אומרת, לא הרבה עוסקים בו ואני גם רואה בהרבה מאוד ראיונות או כל פעם שראיתי נניח מעצב אותיות מתראיין. אני אגיד אגב שזה בין הפעמים הראשונות שלי שאני ממש מרגיש שאני מרואיין. גם דיברנו על זה שאני כאילו מרגיש חשוב, אבל אני לא מאמין שמישהו בכלל מתעניין בזה.
תום
אלון אתה חשוב, אנחנו מאמינים שאתה חשוב.
אלון
זה תחום איזוטרי ואני רואה בכל ריאיון שמדברים עם מעצב אותיות כמעט תמיד השאלה הראשונה היא למה צריך עוד פונטים? יש פונטים, למה לעצב עוד? זה כאילו שאלה שתמיד חוזרת שאני חושב שלמעצבי אותיות זה נורא ברור, אבל אולי לאנשים אחרים פחות. השוואה שאני אוהב לתחומים אחרים כמו מוזיקה או אופנה, שלא משנה מה אנחנו תמיד נרצה עוד. אני מאמין שהרוח האנושית היא שואפת למגוון, כי המגוון נותן לנו יכולת ביטוי אינדיבידואלית מדוייקת יותר, כלומר כמו החולצה שאני לובש, מה היא אומרת עליי? המוזיקה שאני שומע, מה היא עושה לי? כל הדברים האלה הם עוזרים בעיניי בהגדרה, בזהות, ברוח של זמן. כלומר, אני רואה את הדבר הזה גם באותיות. אני חושב שאותיות ופונטים הם כמו ראי של זמן, של מיקום, של תרבות, של עם, איפה הוא נמצא, לאן הוא הולך. יש בזה המון עבר, הווה עתיד. כלומר יש בזה, יש בזה הרבה. ואני חושב שזה מאוד מעניין כי זה משהו גם שאנחנו לא ממש רואים אותו. או – אנחנו כולנו יודעים לקרוא, אבל הרבה פעמים לא מתבוננים על אות או מזהים משהו בדרך כלל רק שזה מפריע לנו. אז אנחנו מוודאים שאותיות לא יפריעו לאנשים שקוראים אותם.
תום
אני חושבת שזה ציטוט של פרוטיגר אני חושבת שאומר שאם אתה זוכר אחרי ארוחת הצהריים שלך את הצורה של המזלג, אז המזלג לא עשה, לא היה מוצלח.
אלון
לא עשה את העבודה שלו.
תום
ומשווה את אותו דבר לפונטים ומצד שני עדיין יש תפקיד לאותיות שעושות יותר רעש.
רמי
אני חושב שגם מעבר לאספקט הזה זה גם כלי, כלי למעצב גרפי להעביר תוכן. אני חושב שאם יש יותר אז יש יותר אופציות. וגם בעיקר בעברית שאין הרבה, אנחנו כאילו בפיגור של כמה מאות שנים מהלטינית. ואני חושב שצריך כאילו כל דבר שישימו היום על השולחן יהיה חדש ומרענן ומעניין ואפשר לעשות בו איזה שהוא שימוש.
אלון
אבל אם הולכים אפילו עוד יותר אחורה ביאטריס וורדס שדיברה על קריסטל גובלט על הגביע השקוף שטיפוגרפיה אמורה להכיל את התוכן כמו שגביע שקוף מכיל את היין ולא משהו מברזל אטום שאתה לא רואה פנימה, אתה לא רואה את התוכן.
תום
משובץ אבנים.
אלון
בדיוק. מצד שני, כלומר כן, אנחנו צריכים שאותיות לקריאה רציפה, לא יפריעו לנו ונבדיל בין האותיות והכל נכון, אנחנו צריכים את זה ניטרלי. אנחנו לא צריכים שם ביטוי גדול מידי. מצד שני, המקום שאנחנו מגיעים ממנו שהוא עולם המיתוג הוא עולם מסחרי מאוד תחרותי ומותגים היכולת שלהם דווקא לקחת בעלות על נכסים מותגיים ובפרט על פונטים שזה משהו שהוא, מותגים משתמשים בו בכל נקודת השקה שלהם עם לקוחות. שם לעיתים יש דווקא כוח לביטוי, לאקספרסיביות, לזהות, לתפיסת התשומת לב. שם המקום דווקא יכול להיות גם פחות ניטרלי. האיזון העדין הזה זה מה שמעניין, כי אתה לא רוצה אקספרסיביות שנגיד מפריעה אבל אתה כן רוצה שזה יהיה ביטוי לזהות, שזה יהיה נוכח.
רמי
וזה מה שאהבנו בשימוש הזה בעבודה שלנו במשך השנים שיש באמת טיפוגרפיה היא גם הנושא וגם התוכן בעצם. אני יכול כאילו להעביר את המותג בתוך המילה ואת המסר שלה ויש לזה המון כוח.
לתמלול המלא >>>
אני חושב שגם מעבר לאספקט הזה זה גם כלי, כלי למעצב גרפי להעביר תוכן. אני חושב שאם יש יותר אז יש יותר אופציות. וגם בעיקר בעברית שאין הרבה, אנחנו כאילו בפיגור של כמה מאות שנים מהלטינית. ואני חושב שצריך כאילו כל דבר שישימו היום על השולחן יהיה חדש ומרענן ומעניין ואפשר לעשות בו איזה שהוא שימוש.
אלון
אבל אם הולכים אפילו עוד יותר אחורה ביאטריס וורדס שדיברה על קריסטל גובלט על הגביע השקוף שטיפוגרפיה אמורה להכיל את התוכן כמו שגביע שקוף מכיל את היין ולא משהו מברזל אטום שאתה לא רואה פנימה, אתה לא רואה את התוכן.
תום
משובץ אבנים.
אלון
בדיוק. מצד שני, כלומר כן, אנחנו צריכים שאותיות לקריאה רציפה, לא יפריעו לנו ונבדיל בין האותיות והכל נכון, אנחנו צריכים את זה ניטרלי. אנחנו לא צריכים שם ביטוי גדול מידי. מצד שני, המקום שאנחנו מגיעים ממנו שהוא עולם המיתוג הוא עולם מסחרי מאוד תחרותי ומותגים היכולת שלהם דווקא לקחת בעלות על נכסים מותגיים ובפרט על פונטים שזה משהו שהוא, מותגים משתמשים בו בכל נקודת השקה שלהם עם לקוחות. שם לעיתים יש דווקא כוח לביטוי, לאקספרסיביות, לזהות, לתפיסת התשומת לב. שם המקום דווקא יכול להיות גם פחות ניטרלי. האיזון העדין הזה זה מה שמעניין, כי אתה לא רוצה אקספרסיביות שנגיד מפריעה אבל אתה כן רוצה שזה יהיה ביטוי לזהות, שזה יהיה נוכח.
רמי
וזה מה שאהבנו בשימוש הזה בעבודה שלנו במשך השנים שיש באמת טיפוגרפיה היא גם הנושא וגם התוכן בעצם. אני יכול כאילו להעביר את המותג בתוך המילה ואת המסר שלה ויש לזה המון כוח.
לתמלול המלא >>>
