חלק ראשון - שיחה עם המעצב פיני ליבוביץ

 
חלק ראשון 

מיכל מוגלובסקי, בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי משוחחת עם המעצב פיני ליבוביץ על עיצוב, מקומיות ועל איך מלמדים עיצוב.
 
מיכל: נחלק את הריאיון לשלושה חלקים, בחלק הראשון מעניין אותנו לשמוע מי אתה כמעצב? איך הפכת למעצב? ובכלל מחשבות שלך כאדם על עיצוב. החלק השני עליך כמרצה לעיצוב תעשייתי והאחרון יהיה על העבודות עצמן.  

השאלה הראשונה שלי היא איך התחלת?  

פיני: התחלתי בהחלטה ללכת ללמוד עיצוב, למדתי עיצוב תעשייתי בבצלאל ומאותו יום זה עיסוק חיי, בהתחלה עבדתי בתעשייה אחר כך כנותן שרות לחברות ועם זאת באה היצירה והלימודים. 

הייתי בין המקימים של המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר, המחלקה נולדה בתחילת שנות התשעים בבית ספר בשם ויטל. שהחל בדומה לבית הספר של הבאוהאוס כמו סוג של תופעה מקומית. במובן שהוא פעל  זמן קצר... אך השפעתו הייתה  גדולה על שדה העיצוב המקומי ובוגריו הפכו לחלק משפיע כיוצרים מעצבים ומרצים. בית הספר "נולד" ברחוב ויטל בתל אביב - במבנה ששימש לבית חרושת לייצור קרח. 

בית ספר ויטל הוקם כבית ספר לתקשורת חזותית על ידי דויד גרוסמן ואילן מולכו. ובעקבות שיחות עם דויד גרוסמן הקימו את המחלקה לעיצוב תעשייתי. בית הספר פעל מספר שנים ובסוף שנת 99 תחילת 2000 בית הספר התאחד עם מכללת שנקר. בית הספר נסגר והלימודים עברו למחלקות שאנו מכירים כיום בשנקר. 

אני לימדתי שנים רבות שנה א' ושנה ד',  מתוך ההבנה שמפגש ראשון בונה ואחרון מסכם, יש קסם בלפגוש אנשים בתחילת הדרך, הראשוניות והתמימות במפגש עם יצירה, חומר ורעיון  ושוב בשנה ד׳ כמנחה שעוזר לסכם תהליכים של 4 שנות לימוד, אני אוהב להיות בקצוות של תהליכים כאשר רב הנסתר על הגלוי ותהליך התגלות הפרויקט הינו מסע משותף עם הסטודנטים, ובעצם שנה ד׳ הינה תחילת הדרך כאיש מקצוע ואולי כיוצר בהמשך הדרך. 

שנה א' היא השנה הכי מופלאה בעיני בחייהם של סטודנטים לעיצוב, הרבה הפתעות יש בדרך... זאת ההתמודדות הראשונה עם יצירה בתוך תחום מוגדר של המקצוע עיצוב תעשייתי שיוצר התמודדות מורכבת, ההתמודדות מחולקת לשלושה חלקים : החלק האינטלקטואלי והרגשי בתהליך בניה של פרויקט וביקורת, החלק השני הוא התאמה בין צפיות לכישרון והחלק השלישי הוא בין האישי לקבוצתי... ההשוואה בתוך השיגי הקבוצה והרצון שלך להיות טוב... התגמול על הצלחה הוא גדול. 

לסטודנטים הקושי הגדול הוא לאו דווקא בפתרון בעיות, הן עוברות תהליכים והן נפתרות, הרבה פעמים תיאום הציפיות הרגשי, האישי מול התוצאה הסופית לאורך השנים היא למעשה מעצבת את הדרך שלך. אחר כך התחושות ורגשות שיש לכל אחד באופן אישי לגבי העבודה שלו היא קובעת את המשך הדרך כמעצב והיא לא תמיד בקו ישיר עם האינטלקט. 
 
 לימודי תואר ראשון בעיצוב הן בין הטובות בעולם הן מכשירות את הסטודנטים להיות אנשי מקצוע הן בצד הפרקטי - מעשי וגם ברצון להיות אנשים חושבים שיתרמו בהמשך הדרך לשדה המקצועי ואולי בחלקם יהיו יוצרים וממשיכי דרך, רוב המרצים שמלמדים עיצוב באקדמיה באים קודם מהשדה המקצועי וכיוצרים, האקדמיה נותנת הזדמנות ליצר מעבדות לבדיקת רעיונות עיצובים ולבחון רעיונות חדשים ברוח הזמן או העתיד... וזה מול המקום בו אנו חיים שלא מתקיימות בו מסגרות לשיתוף פעולה כזה. 



להמשך הקריאה