חלק שני - פיני ליבוביץ מתודות לימוד

 
חלק שני 

מיכל מוגלובסקי, בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי משוחחת עם המעצב פיני ליבוביץ על עיצוב, מקומיות ואיך מלמדים עיצוב בישראל.
 
פיני: אני הייתי רוצה לסיים את השיחה הראשונה שלנו, בלהגיד עוד מספר מילים על אינגו מאורר. אינגו הוא לא "רק" מעצב תעשייתי, הוא גם "מייקר", הוא עושה עבודות קונספטואליות מעצב אובייקטים ומוצרים תעשייתים. פעם בשנתיים/שלוש הוא מוציא פרויקט עיצוב פורץ דרך. זהו חלומם הרטוב של מעצבים רבים מסביב לעולם. כל העבודה שלו מתקיימת תחת קורת גג אחת...  יש לו "בית" עיצוב בהקבלה ל"בתי אופנה" שהם חושבים על הרעיונות, עושים "אובייקטים יחדיינים", פרויקטים ייחודיים ופרויקטים בהזמנה מוצרים שעוברים דרך מנגנון שיווקי, מסחרי לחלוטין. מודל העבודה הזה תמיד קסם לי, הוא כמובן מאוד קשה להשגה. אבל אינגו מאוורר מאוד הצליח במודל העבודה במשך שנים. 

מיכל: האם יש לאובייקטים שאתה יוצר מכנה משותף? האם אתה יכול לאפיין אותו? 

פיני: בהתבוננות אחורה על עשייה מרובת שנים אני יכול לומר שיש מספר מכנים משותפים בין רוב העבודות, הבחירה בתחום הריהוט הינה כמו ״חור ההצצה״ לעבר עולם שבתוכו אני יכול לצקת רעיונות קונספטואליים ומעשיים, ההתעסקות ב״אחד״ וההתנהגות שלו בתוך מערכת מוכתבת בחוקיות מאפשרת לי ליצור מעבדה זמנית של מחשבות בסביבה מוגדרת. בדרך כלל העבודות מרובדות ברעיונות ובהקשרים שלפעמיים אפשר לראות אותם בעבודה ולפעמים בהקשר של כותרת או טקסט נלווה. אני מחשיב הצלחה בזה שהאובייקטים שאני מיצר מייצר תקשורת ודיון. 

בכל האובייקטים יש תחושה של דינמיות פנימית, לדוגמא עבודות הבלונים, חומר אחד, הדרך שבה נעשה השימוש בחומר כיחידה משוכפלת כלומר שבירת הצפייה לדרך שבה אנו משתמשים בבלון (לא מנפחים את הבלון), שיכפול היחידה לקבוצה גדולה שבסופו נראה כיחידה עצמית שיש לה חיים משלה, משחק בצבע החומר (לא צובעים), כותרת העבודה שנקראת ״חומרים שמחים״ שמתקשרת לאושר ושיפוט (רוח הזמן – ביקורת) רציתי לעשות אובייקט שיכול ״להשתנות״ דרך המקום שבו הוא מונח כמו מים שמקבלים את צורת הכלי שבה הם מוכלים...על הרצפה נראה כשטיח... על כיסא ככיסא ו... ובעיקר לא לעצב את התוצאה הסופית אלא את תהליך העבודה. 

להמשך קריאה