נורית בת יער אייקון אופנה

מאת: אורלי עמרמי

"אני מאמינה שהאופנה נועדה לשרת אותנו, ולא להפך. הבגדים, הצבעים, הרעיונות, מאפשרים לנו לגוון את החיים.[...] אני ממליצה לא לאמץ שום דבר בצורה עיוורת, סגנון אישי חשוב יותר מכל דבר אחר."

נורית בת יער, מי שכונתה "הגברת הראשונה של תיעוד וסיקור האופנה", הייתה במשך שנים אחת מדמויות המפתח של האופנה הישראלית. את הקריירה הארוכה והמגוונת שלה בתחום האופנה החלה כדוגמנית, בד בבד למדה איור אופנה ובהמשך למדה אמנות ועיצוב אופנה. במשך למעלה משלושה עשורים הייתה כתבת אופנה בעיתונים מובילים בישראל ובמסגרת עבודתה זו עסקה גם בהפקה ובסגנון של צילום אופנה. בשנת 1999 אצרה את התערוכה "הבזקי זוהר: צילום אופנה בראי המאה" במוזאון הישראלי לצילום בתל-חי. בשנת 2009 פרסמה באתר שנת המאה לעיר תל אביב-יפו את הבלוג "תולדות הסטייל" – בלוג היסטורי המבוסס על תמונות תושבי תל אביב מתוך מאגר "העיר הנגלית לעין". ספרה "שיכרון עיצובים: אמנות האופנה בישראל", המהווה אבן דרך בתיעוד האופנה הישראלית, יצא לאור בשנת .2010 פגישה מקרית עם פיני לייטרסדורף, המעצבת הראשית של "משכית", היא שפתחה את הדלת בפני בת יער אל עולם האופנה. אביה של בת יער היה אמן עץ, אשר כפתורים מעץ זית מעשה ידיו שולבו במעילי המדבר של "משכית". באחד הימים, הגיעה בת יער אל הסטודיו של לייטרסדורף, כשבידיה משלוח כפתורים שיצר אביה. לייטרסדורף שהתרשמה מיופייה של בת יער, אז תלמידת תיכון צעירה, פנתה אל הוריה של בת יער והציעה שתדגמן את בגדי החברה. "הייתי בת נורית סירבה שש עשרה והתעניינתי באמנות", נזכרת בת יער, "לא יכולתי לדמיין את עצמי כדוגמנית צועדת על מסלול."

להצעה, אולם כעבור חודשים ספורים פנתה אליה לייטרסדורף בשנית. הפעם כדי להציע לה להצטרף לקורס דוגמנות אמה של נורית יעצה לה להיענות להצעה בחיוב ולא לראות בכך התחייבות מקצועי וראשון מסוגו שנערך מטעם "משכית". לעסוק בדוגמנות. ונורית הצטרפה אל הקורס.

בתצוגת הסיום של הקורס בלטה נורית כדוגמנית מבטיחה. היא החלה לקבל הצעות עבודה בתחום הדוגמנות ולאחר התנסויות מספר כדוגמנית החליטה להתמקד בדוגמנות צילום. בשנות השישים הופיעה דמותה בשעריהם של כתבי העת "לאישה", "עולם האישה" ו"במחנה" ובמודעות פרסומת למותגים ישראליים כ"עץ הזית" של חברת "שמן", טרנזיסטור "רונית" של "אמפא", קוביות מרק של "תלמה" ומאווררי "נחת רוח" מתוצרת "חרושת מנועים ומכשירי חשמל רמלה". היא דגמנה בעבור "משכית" וכיכבה בסרטוני פרסומת למכוניות ולצמיגים שהוקרנו בבתי קולנוע. כן הצטלמה לפרסומים שונים מטעם משרד התיירות.

בשנת 1960 הופיעה בת יער על גלוית דואר כקוטפת תפוזים. הגלויה הפכה במהרה ללהיט והייתה אחת משלוש גלויות שצורפו לחבילות שי ששלח משרד החוץ לחיילי או"ם בעזה. בעקבות ההצלחה, נערך לבת יער ריאיון בשבועון "העולם הזה". מיד נקבע לה ריאיון עם עורך "העולם הזה" אורי אבנרי ובמהלכו סיפרה לעיתונאי אלי תבור על עיסוק נוסף שלה - איור אופנה, והוצע לה לעבוד בעיתון. היא החלה לצייר בעבור ה"עולם הזה" ציורי אופנה ולכתוב את מדור הלייף סטייל – "חפש את האישה".

לאחר נישואיה בשנת 1960 נסעה לארצות הברית. בתקופת שהותה בארצות הברית הייתה במשך חמש שנים כתבת "מעריב" לענייני אופנה בארצות הברית, למדה לימודי תעודה בבי"ס ארדיס לעיצוב בוושינגטון די.סי. וסיימה בהצטיינות יתרה תואר ראשון באמנות בקולג' "אפסלה" שבניו ג'רסי.

עם שובה לארץ (1975) הצטרפה ל"ידיעות אחרונות" והייתה במשך עשרים ושש שנים עיתונאית האופנה של העיתון, היא כתבה על אופנה בארץ ובעולם, עמדה שהקנתה לה השפעה רבה, בייחוד בימים שלפני עידן ריבוי ערוצי התקשורת. הפיקה וסגננה כתבות אופנה, גילתה מעצבים חדשים ומעצבים צעירים וערכה ראיונות אישיים עם מעצבי-על ובהם ז'אן-פול גוטייה, איסי מיאקי, קנזו טקאדה, פלומה פיקאסו ואולג קסיני ועם דמויות מצמרת תעשיית האופנה העולמית כאליאנור למברט. בכתבותיה הצביעה בת יער על מגמות בתחום האופנה ונחשבה למי שביכולתה לקבוע מי מהמעצבים בתעשייה המקומית יהיה "הדבר הבא".

"בת יער סיקרה את עולם האופנה במקצועיות ובידענות אך גם דאגה להבליט עיצובים הקרובים ללבה. חיבתה לצבעים עזים ובראשם הפוקסיה [ורוד עז על שם ורוד פרח הפוקסיה א.ע.], לעתים בשילוב ירוק, כחול או צהוב, הייתה ידועה לכל מעצב או יחצן בישראל. אלה דאגו לא פעם לשלב את הצבעים האהובים עליה בצילומי הקולקציות שלהם, בתקווה לקבל מקום ראוי בין דפי העיתון".

על תקופה זו מספרת בת יער: "מה שעניין אותי היה לגלות כישרונות חדשים, מעצבים מעניינים, היבטים של יצירתיות...נהניתי לגלות מעצבים שעיצבו דגמים עם שאר רוח. לפעמים היצירה עוצרת הנשימה נוצרה מכלום. כמו כובע עתיר מעוף שגיל בכר עיצב מרשתות פילטר של ברזים או כובע המסכה הזהוב המרהיב שירון מינקובסקי יצר משיירים של צעצועי ילדים."

הישג ייחודי בפועלה של בת יער הוא הספר "שיכרון עיצובים: אמנות האופנה בישראל". במהלך שנות עבודתה כעיתונאית, בעת שהפיקה וסגננה תצלומי יצירות של מעצבי אופנה ישראליים, הצטבר אצל בת יער מאגר נדיר של חומר תיעודי, חומר שאותו אספה ושמרה במחשבה שבבוא העת צריך יהיה להוציא אותו לאור כספר. לאחר פרישתה מהעשייה העיתונאית התפנתה בת יער להגשמת החלום. במשך שבע שנים שקדה על יצירת הספר, היא ליקטה מידע ממקורות רבים והתחקתה אחר השורשים התרבותיים של עיצובים ישראליים שונים ואחר התפקיד שמילאה האופנה בגיבוש ייצוג חזותי לישראליות המתהווה.

בריאיון שהעניקה לתמר קרוון אמרה: "ראיתי ביצירת הספר סוג של שליחות, שכן הוא אוצר בחובו ולמעשה מציל מאבדון חלק נכבד מן התרבות הוויזואלית של ארצנו, כפי שהיא מתבטאת בשישים שנות אופנה יצירתית". הספר בנוי כאלבום אופנה, הסוקר את ההיסטוריה של האופנה בישראל משנת 1948 עד שנת 2008 וכל פרק בו עוסק בנושא מסוים ובתופעות אופנתיות הקשורות אליו.

בת יער העריכה מאוד עיצוב אופנה ישראלי-מקורי ובספר ביקשה להתחקות אחר המגוון העשיר של ערכים תרבותיים, שורשיים ואמנותיים אשר שימשו בעבר את מגבשי הסגנון הישראלי-מקורי ולהדגיש את החשיבות שיש לייחס לאותם שורשים גם כיום. בריאיון שהעניקה לאוראל כהן אמרה: "האופנה הישראלית ייחודית שגובשה ב"משכית" על ידי פיני לייטרסדורף – אין לה אח ורע בעולם. היא שיקפה סוג של כור היתוך עיצובי כשהיא משלבת את המיומנויות של העולים בת יער סברה שמובילי הדרך של האופנה הישראלית הם מעצבים מיותר ממאה ארצות, בדגמים אוונגרדיים על-זמניים".

שהמשיכו בדרכה של "משכית" ושאבו השראה מהערכים התרבותיים של ישראל, בהם ממצאים ארכיאולוגיים, צבעים מקומיים, נופים, חומרים, אמנות ועבודות יד של עולים. ב"ידיעות אחרונות" כתבה בת יער: "הישועה תבוא דווקא מטיפוח כישרונות השואבים מתוך עצמם פנימה, מסביבתם המקומית ומהמקורות. רק פריטים ייחודיים, שונים ממה שמוצג על מסלולי חו"ל, מסוגלים לרתק לכאן את נציגי התקשורת הבין-לאומית, לסייע לישראל להפוך למוקד עניין אופנתי ובעקיפין להזניק את היצוא של הייצור ההמוני, היותר סטנדרטי".

בת יער ניהלה חשבונות פעילים ברשתות החברתיות פייסבוק וטוויטר ובהם כתבה על אופנה והפנתה לאתרים שונים העוסקים באופנה. כשבועיים לפני מותה ממחלת הסרטן ב-12בדצמבר 2012 נפרדה מידידיה מעל דף הפייסבוק במילים אלה: "לכל חברי היקרים ידידי מכרי ומוקירי איחולי הצלחה בדרכיכם והמשך הנאה מהפייסבוק. אני נפרדת מכם כאן בברכות ובאהבה."


הערות שוליים והפניות:
.1 תמי שמש קריץ, "בת היער הגדולה: נורית בת יער מחליפה את התצוגות בספר שהיא מתעתדת לכתוב", מעריב

.2 תמר קרוון, "תמר קרוון בעיר הקטנה", וואלה אופנה, 11.3.2010

.3 הבלוג של אוראל כהן, ישראבלוג, נענע ,10 10.2010

.4 שירה ברויאר, "ספרי מתנה: אלבום האופנה של נורית בת יער", הארץ, 24.3.2010

.5 "תולדות הסטייל", בלוג תולדות האופנה בתל אביב שכתבה בת יער לכבוד שנת המאה של העיר תל אביב יפו

.6 הילה הראל, "אירועי אופנה יוצרים אופנה", עכבר העיר, 8.3.2012

.7 "שיכרון עיצובים" באתר ההוצאה לאור רסלינג

ראיונות מצולמים

.1 שירה פליקס, "המקצוענים", נענע ,10 יולי 2010

.2 משה דץ, "לחיות טוב", ערוץ ,2 1.3.2010

.3 ליאת רגב, "שיחות אביב", ערוץ ,1 1.4.2010

.4 שמעון פרנס, "חלום לים התיכון", ערוץ ,2 9.7.2010