ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל נוסדה בשנת 1920 על ידי נציגיהם של כ-4,400 פועלים שחיו אז בארץ.
הקמת הארגון היה שותפות בין הפועלים במסגרת 'הגדודים העבריים' בסיומה של מלחמת העולם הראשונה, שותפות שהביאה את רובם למסקנה שלקראת הימים הבאים – הימים של אחרי 'הצהרת בלפור' ותחילת המנדט הבריטי – רצוי שהפועלים יופיעו ככוח מאורגן על מנת להבטיח את אופיה הפועלי-יצרני של החברה היהודית שהתגבשה בארץ-ישראל.
בשנת 1951 התחולל האירוע הראשון במדינה שהצביע על הבעייתיות שבמתח בין ממשלת ישראל להסתדרות הכללית שהיא למעשה ארגוני העובדים.
ב-11 בנובמבר 1951 פרצה שביתת הימאים שנקראה גם "מרד הימאים", שביקש להשתחרר ממרות ההסתדרות ולפעול באופן עצמאי להטבת תנאיו מול הנהלת חברת "צים" והנהלת נמל חיפה, שהיה בשליטת הממשלה. בעקבות שביתה זו, שינתה מדינת ישראל בחוק את המעמד והיחס לפועלים ולארגוני העובדים והסדירה מערכת חוקים חדשה, חלק מאותה התפתחות הביאה גם למכירה של החברות הלאומיות וניהול משאבי המדינה לידיים פרטיות וכך תנאי ההעסקה, שיווק ופירסום הנעשה בכל חברה הצטרפו לשוק החופשי.
סטודיו שוורץ, בוחר לאזכר בעלון זה את סמל ההסתדרות הכללית שמורכז מדימוי של פטיש אדום עם ריקוע שמורכב מדימוי של חיטה ואבני בנייה, סמלים של היישוב העברי שעבד בחקלאות ובניית הארץ.
קריאה נוספת
ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, בקטלוג
הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
100 שנה להקמת ההסתדרות הכללית, במסגרת הסכת עולמי עם
יצחק נוי,
תאגיד השידור הישראלי – כאן, 5 בדצמבר 2020