פחי הזבל הירוקים, אחד הסממנים האופייניים ביותר למרחב העירוני, שימשו את המעצבים עמי דרך (ז"ל) ודב גנשרוא (בעלי סטודיו עמידב) לעיצוב כסאות.

הרעיון עלה כאשר המעצבים הוזמנו בשנת 1999 ע"י מוזיאון תל אביב לעצב תפאורה לאירוע ערב זבל לרגל התערוכה "חירייה במוזיאון". המעצבים ביקשו מעיריית תל אביב כ- 100 פחים פגומים והחלו לעצב, תוך כדי עבודה עלה צורך לעיצוב סלון לתפאורה ומשם הפחים החלו את דרכם להיות כיסאות מעוצבים לעילא ולעילא. 

המודלים הראשונים נעשו מהפחים הירוקים המוכרים אך לאחר שהתברר שהיבואן יכול לספק צבעים נוספים עברו הפחים לצבע צהוב, מהלך זה הוציא את הפחים מהקשרם ה"רגיל" בנוף הציבורי, וייצר הסתכלות חדשה על חומר/מוצר מחיי היומיום והפיכתו למוצר מעוצב. "כסאות הפח" הוצגו בגלריה פריסקופ בשנת 2001 וכיום הם משמשים לתצוגה באתר פארק מיחזור חירייה. 
בתמונות כסאות שונים, ותהליך העבודה בסטודיו

 

סער יובל, קיצור תולדות הכיסאות: אני יושב משמע אני קיים, 2016. כלכליסט 

למה אבן, סיגל נמיר, Dezignzoom. 2017
עיצוב ישראלי מתנוסס בפריז הקיץ: בחזית מרכז פומפידו ובכל רחבי העיר. ענת ציגלמן. ווינט. 2019