במסגרת תערוכה בנושא "אובייקט אלים" התבקשנו לבחון את המתח שבין עיצוב ואלימות.
נרטיבים שונים במהלך ההיסטוריה קושרים פעמים רבות את האלימות עם מושג היופי. החל במלחמת טרויה שהחלה בתחרות יופי בין 3 אלות, ועד לאובססיית היופי של כמה אימהות חורגות מול ראי פלרטטן.
לפי המיתולוגיה היוונית מקור ה"עיניים" המרהיבות על זנבו של הטווס הוא "ארגוס", הענק המפלצתי בעל 100 העיניים, שומרה הנאמן של הרה, אשתו הנקמנית של זאוס. לאחר שנקטל בידי הרמס הנציחה אותו הרה על ידי העברת עיניו לזנב הטווס כאות גבורה, זכר לכוחניותו ועוצמתו.
החיבור של הסיפור האלים עם הטוס, עוף היפיפה הצית את הרצון לקרוא תיגר על יופיין של נוצותיו מתוך כוונה לבחון מחדש את הוויזואלית של המהלך האלים. כשנוצה צבעונית עומדת במלוא תפארתה, האופן שבו היה ניתן לחבל בה היה בגרעין הווייתה.
לתפקיד זה נדרש הצבע הלבן, שבכל תרחיש אחר היה מקבל פרשנות של כנוע, חיוור או תמים. בקונטקסט הצבעוני של הנוצה הצבע הלבן המחומצן הופך לאלים וחבלני, ומייצר בנוצה מימד עקר. האובייקט שנוצר מבקש להזכיר כי אלימות היא בוסף של דבר עניין קונטקסטואלי.
צילום: איה ווינד
מעצבים: גל בולקא, עידן נויברג