ה'מסע אל האי רצפה' הוא מחקר חומרי שהתחיל בראשית פברואר 2020
רצפת הטרצו, המוכרת בישראל בשמה העממי 'בלטת שומשום', מקבלת בתערוכה נפח, גוף, משקל. המרחב הדו-ממדי הופך לתלת-ממדי.
טליה מייצרת בלטות מתערובת של טרצו קנויה ממפעל המרצפות סלע, ומוהלת אותן טיפות מחומרי הבית.
המרצפות, חופשיות מדימוי מארגן, מהדהדות שכבות של זיכרון והיסטוריה: הטכנולוגיה שהומצאה בוונציה במאה ה 16; שנות ה 20 של המנדט הבריטי, שאיתו עלה הטרצו לארץ; שנות ה 30 , שבהן הוקם בית המלאכה למרצפות גלוסקא, שתרם לטליה את תבנית היציקה;
ככל שהמחקר התקדם הלכה והתגלתה לפניה הרצפה, ונחשפה כמעין יסוד כפול: על פניו מרחב בטוח של רצף מוכר, ישר, מדיד ונספר, ועם זאת חומר בנייה חי, רב חלקיקי, מבלבל, שכל רצף ממנו והלאה.
חוויות ילדות משנות השישים והשבעים והשמונים, שאז היו הטרצו במרחבים הציבוריים והפרטיים כאחד; ריח אבני הגלם שיובאו בעשורים האחרונים ממדינות שונות באירופה; טקסטורת השטיח הפרסי, שעיטוריו השתלבו בטרצו כבון-טון בורגני. אם הבית הוא מולדת, הטרצו הישראלי הוא האדמה המסוכסכת שלה.
"המסע אל האי רצפה" הוא מסע אל המעטפת התחתונה של הבית הישראלי. זה מסע אל מצע חומרי של תקופה, אבל גם חיפוש אחר זהות. זה ניסיון לגעת במקור, אבל גם לשחזר ולהעיר היעדרות, אי-חומר. מהי רצפה בבית של דור ראשון ישראלי, שאין בו עדויות חומריות לארצות המוצא של ההורים? מהו בית-ילדות שהופך לבית-מלאכה?
מה זה קראפט שמהדהד תעשייה ישראלית שכבר חולמת את עברה? ומהי מעצבת שהופכת לפועלת במלאכת כפיים קשה? ההזמנה לגעת ברצפה היא הזמנה להיזכר במרחב מוכר וזר, מזמין ומאיים, לא מטואטא.
מתוך טקסט תערוכה שאצרה ד"ר טל פרנקל אלרואי