המסע אל האי רצפה

ה'מסע אל האי רצפה' הוא מחקר חווייתי וחומרי שהתחיל לנוע בראשית פברואר 2020 . בתהליך העבודה על התערוכה, שנעשה כולו מתוך הבית ובתוכו, חיפשה טליה את החומר שממנו עשוי חלום הבית הישראלי. ככל שהמחקר התקדם הלכה והתגלתה לפניה הרצפה, ונחשפה כמעין יסוד כפול: על פניו מרחב בטוח של רצף מוכר, ישר, מדיד ונספר, ועם זאת חומר בנייה חי, רב חלקיקי, מבלבל, שכל רצף ממנו והלאה.

רצפת הטרצו, המוכרת בישראל בשמה העממי 'בלטת שומשום', מקבלת בתערוכה נפח, גוף, משקל. המרחב הדו-מימדי הופך לתלת-מימד, לפסיפס של זיכרונות שיצא מדעתו. טליה מייצרת בלטות מתערובת טרצו קנויה ממפעל המרצפות סלע, ומוהלת בהן טיפות מחומרי הבית. המרצפות, חופשיות מדימוי מארגן, מהדהדות שכבות של זיכרון והיסטוריה: הטכנולוגיה שהומצאה בוונציה במאה ה 16; שנות ה 20 של המנדט הבריטי, שאיתו עלה הטרצו לארץ; שנות ה 30 , שבהן הוקם בית המלאכה למרצפות גלוסקא, שתרם לטליה את תבנית היציקה;  חוויות ילדות משנות השישים והשבעים והשמונים, שאז היו הטרצו במרחבים הציבוריים והפרטיים כאחד; ריח אבני הגלם שיובאו בעשורים האחרונים ממדינות שונות באירופה; טקסטורת השטיח הפרסי, שעיטוריו השתלבו בטרצו כבון-טון בורגני. אם הבית הוא מולדת, הטרצו הישראלי הוא האדמה המסוכסכת שלה.

"המסע אל האי רצפה" הוא מסע אל המעטפת התחתונה של הבית הישראלי. זה מסע אל מצע חומרי של תקופה, אבל גם חיפוש אחר זהות. זה ניסיון לגעת במקור, אבל גם לשחזר ולהעיר היעדרות, אי-חומר. מהי רצפה בבית של דור ראשון ישראלי, שאין בו עדויות חומריות לארצות המוצא של ההורים? מהו בית-ילדות שהופך לבית-מלאכה? מה זה קראפט שמהדהד תעשייה ישראלית שכבר חולמת את עברה? ומהי מעצבת שהופכת לפועלת במלאכת כפיים קשה? ההזמנה לגעת ברצפה היא הזמנה להיזכר במרחב מוכר וזר, מזמין ומאיים, לא מטואטא.

מתוך טקסט תערוכה שאצרה ד"ר טל פרנקל אלרואי