שולחן צלחות מתמצת את הצרכים הנדרשים לאכילת חומוס, ומצמצם את פעולת האכילה באמצעות פעולת העיצוב וסדר הדברים. תנועת השולחן מתקבלת מחיבור לנקודת ציר ומצורת הקשת המהווה רגל לשולחן ומתנהגת כגלגל. הצלחות נעות ומתחלפות ממנה למנה, צלחת הפיתות במרכז השולחן והפיתה היא כלי העבודה ב’ניגוב’. תנועת הגוף הגוהר אל הצלחת מכנסת את היושבים כקבוצה הניזונה יחדיו, כך שהצלחת השולחן הם מחבר חברתי שיתופי, היוצר ארכיטיפ חדש למאכל הלאומי.