הפרויקט חוקר את שיתוף הפעולה בין אמנים למומחי טכנולוגיה, ומתמקד באפשרויות לפרשנות עכשווית ושימוש בטכניקת רקמת הסמוק המסורתית באמצעות כלים פרמטריים. במסגרת המחקר, עוצבו כלים ייחודיים שמטרתם לבחון את הקשר בין מלאכה מסורתית לשיטות עבודה ממוחשבות.
הפרויקט מתייחס לרקמת הסמוק כדוגמה למלאכת יד חוזרת ונשנית, המוקדשת ליצירת מבנים ודפוסים, ומדגיש את הנראות הדיגיטלית שלה. כמו כן, הוא חוקר את ההיסטוריה התרבותית הייחודית של הסמוק – את מקורה כצורך פונקציונלי וכחומר שמסוגל לשמש מחבר גמיש.
רקמת הסמוק בעלת היסטוריה ארוכה כפריט דקורטיבי המייצג מסורות אתנוגרפיות. במאה ה־18 ותחילת המאה ה־19, שמלת הסמוק שימשה את תושבי הכפר באנגליה כביגוד עבודה והיוותה ביטוי למלאכה עממית אותנטית. לאחר המהפכה התעשייתית, שהביאה לייצור המוני של בגדים אלסטיים ונוחים, הפך האלמנט הפשוט והפרקטי של רקמת הסמוק לסמל סטטוס וליוקרה, עבור מי שהעריך ויכול היה לרכוש מלאכה ותרבות עממית אותנטית.
העיצוב בפרויקט זה מתייחס להיסטוריה של רקמת הסמוק דרך ניתוח המאפיינים הקונסטרוקטיביים, המורפולוגיים והטקסטורליים שלה, ומציע פרספקטיבה חדשה על הסמוק כ"אלגוריתם פרימיטיבי" המאפשר להפוך מישור דו־ממדי לאובייקט תלת־ממדי.
סרט על הפרויקט >>>צילום: דניאל שכטר
טכניקה: תכנון פרמטרי, צריבה בלייזר ורקמת סמוק
תמרה אפרת, מורן מזרחי וד"ר עמית זורן
הפרויקט הוא שיתוף פעולה בין האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל לבין האוניברסיטה העברית.