בעבודה זו, האצבעון הופך מפריט עבודה פונקציונלי לאובייקט הנושא את גבולות הגוף והזיכרון. דרך עשרה אצבעונים צבועים בגרפיט, מתקיים רישום שאינו על נייר, אלא "רישום על הדבר עצמו" (הנגטיב של עשר הגומות שנותרו בחומר). הכיסוי בגרפיט, מקיף גם את פנים האובייקטים, ומבטל את תפקידם המקורי והופך אותם לפסלים מושגיים הטעונים במתח שבין פעולה להקפאה ובין השימושי לאומנותי.
השימוש באצבעון מעצים את תכונותיה הקשיחות של הציפורן ומרחיב את טווח הפעולה של היד, אך בו-זמנית הוא מנטרל את הרכות והרגישות הטבעית של קצה האצבע. זהו מחקר צורני על מערכות היחסים שבין חפץ למשתמש: כל הרחבה טכנולוגית היא גם פעולה של חיסור, הענקת הגנה על האצבע אך בו בעת אובדן המגע הישיר. האצבעון הופך את האצבע מקהה לחדה, ובכך איש מותח ומקצין תכונה מסוימת של הגוף האנושי.
החיבור הביוגרפי למלאכת התפירה של אימו של איש, מקבל תפנית דרך ההקבלה המבנית בין התיק (הנרתיק) לאלונקה. הרדיי מייד {Ready made) הוא כריכה של פנקס שגם היא צבועה כולה בגרפיט. שניהם, האצבעונים והנרתיק, מתפקדים ככלים לנשיאה ולהכלה: בעוד הנרתיק נושא את כלי המלאכה המתקנים, האלונקה נושאת את הגוף עצמו ברגעי פגיעותו. למעשה האצבעון הופך את האצבע מכהה לחדה, הוא מרחיב תכונה מסוימת, את הציפורן.
שינוי הגדלים והפרופרוציות דרך בחירה בחפצים קטנים, מדגיש את מערכת היחסים בין גוף האדם לחפצים, ובין צורתם הבסיסית של חפצים בעולם. העבודה שואלת, מתוך מרחב של זיכרון אישי, שאלות אוניברסליות על מהותם של חפצים ועל מה שהם מעניקים או נוטלים בעצם עיצובם.
העבודה הוצגה בתערוכה 'מפרט' משותפת עם גלי כנעני
בגלריה לאמנות ישראלית במרכז ההנצחה בטבעון, 2019. היצירה נמצאית באוסף האמן.