סנוז

תערוכת יחיד

המיצב מצוי כל העת בתזוזה מדשדשת: אוויר מוזרם במקטעים בצינורות, כנשימות המנסות להחיות את האורגניזם. האוויר מוזרם בצינורות ונדחס החוצה בסירקולציה מפתח האוורור שבקצה הגוף. משם גם בוקע הסאונד שממלא את החלל, שמשתלב עם רעש המפוח התעשייתי החשוף במבואת הכניסה. בכל מספר דקות המערכת מאבדת כמחצית מנפחה, במנגנון חזרתי עד להנשמה הבאה.

יצרתי מערכת פיזיולוגית שניתן לראות בה מערכת מפורקת, או מנגד, מערכת בהתהוות - בהליך בריאה. היא מצויה במצב ביניים, כמערכת שהתאבנה וממתינה למימוש והתפתחות.
האורגניזם הזה אינו עצמאי. הוא מתוחזק על ידי מערכת הנשמה מלאכותית שמזינה אותו במקטעים ומזרימה בו נשימות. הוא מתקיים באופן אוטומטי מכוח האינרציה כמכשיר מקולקל, גוסס. הוא אינו פועל מן המוח. גופו מתפקד כגוף בלבד, ללא "האני", מנוטרל ממשמעות וחיוניות. מרחב הזמן הוא הווה מתמשך, שאמנם עצר מלכת אך לכוד ברצף מחזורי.
במיצב מתקיים ניסיון להחיות ולהניע את הדברים. ישנו מאמץ, אמנם רפוי, להזיז, ולהניע את עצמו. האיברים, הפזורים ושרועים לאורכו, רוחבו ומלוא גובהו של ההאנגר החשוף, כמו בתהליך קפוא של שינוע למקום כלשהו. אך כל פעולה כאן, כמו הנשימה, נבלמת. חלקם של האיברים המקוטעים פסיביים, חלקם ספק תותב וחלקם מנסים לתפוס עצמאות ומתקיימים כישיויות עצמאיות.

העבודה היא "סייט ספסיפיק"  - נוצרה עבור חלל המחסן והוא חלק בלתי נפרד ממנו, הן במובן הארכיטקטוני והן במהות ובאופי שלו. בימי פריחתו, המחסן שימש לאחסון סחורות לקראת יצואן ושירת את תעשיית הדיג. כיום המחסן עומד ריק מרבית השנה, קירותיו מתקלפים ומתפוררים, גג האזבסט הרעיל דולף מגשמים. אפילו שמו - "מחסן 2" - מעיד על דבר שאין בו צורך או שאינו בשימוש, ומרמז על שאריות בלתי חיוניות ושרידים.

כל אלה היוו השראה לבריאת הנרטיב הפנימי של העבודה והסיפור שהיא מתקשרת למבקר. מנגד, החלל גם עוטף את הגוף, מעניק לו מעטפת והגנה ומשמש כמקלט. קצת כמו רחם כאשר הוא בתהליך התפתחות בתוכו, מחובר אליו בחבל הטבור. גם הגוף עצמו הוא חלל, מרחב שבו מאוחסנים האיברים הפנימיים, כמו גם הרוח. ניסיתי ליצור מרחב אחד שהוא בלתי ניתן להפרדה.
בתערוכה זו אני שואל שאלות אודות מערכת המתחים המתקיימים בין דו לתלת ממד, נפח ושטיחות. מניעות אותי שאלות אודות הכמיהה שלנו אל השטוח. בדומה לכמיהה אל המסך השטוח - כמה שיותר דק, כמה שפחות חומר - הדו ממד מקיף אותנו ומעצב את סביבתנו ואת חיי היום יום שלנו.

מיצב תלוי מקום

מחסן 2, נמל יפו

חומרים: יריעות PVC, עץ צבוע ועגלות ברזל.מיצב גדול–ממדים ובו חלקי גוף שהוצאו מכלל שימוש והתארגנו למערכת לא עצמונית. גוף העבודה, שנוצר במיוחד עבור החלל ומתפרס על פני 500 מ״ר, בוחן את המצב הרגשי שבין חיוניות לחידלון, ובין יצירה ופירוק.