הפרויקט הוא תוצר של מהלך המתפתח ממלאכות יד מסורתיות ומודרניות אל מלאכות עכשוויות, המבוססות על עיצוב אלגוריתמי, מחקר דיגיטלי, ותוכנות למיפוי והדפסה בתלת־ממד.
העבודה מדגישה את ההיבט הסיזיפי של מלאכות נשיות שונות, ובוחנת את הרלוונטיות שלהן בעולם טכנולוגי וגלובלי בן־זמננו — עולם שבו הכמיהה למלאכה, לעבודה גופנית, לכלכלה ולתרבות מקומית, ולמודעות אקולוגית הולכת ומתחזקת.
הפרויקט נולד מתוך מחקר על מורות וסטודנטיות בבאוהאוס, שנוסד לפני כמאה שנה (1919). הבאוהאוס קידם את השילוב בין אמנות “גבוהה” למלאכה יישומית, והכריז על שוויון הזדמנויות לנשים. בסמסטר הראשון נרשמו גבר אחד ואישה אחת; בשני – 79 גברים ו־84 נשים. אך מייסד הבאוהאוס ומנהלו הראשון, ולטר גרופיוס, העיד בדיעבד:
“בפועל, לנשים היה מעמד נמוך בבאוהאוס. רובן עסקו במלאכה, לא באמנות או באדריכלות, ומעטות בלבד הצטרפו בהמשך לסגל ההוראה.”
הפרויקט עוקב אחר עבודותיהן של נשות האריגה בבית הספר באוהאוס, מתוך העבודות שלהן בוחנת אפרת, מנתחת ומשחזרת את הטכניקות והמתודות בהן השתמשו, ויוצרת מחדש את הטקסטילים, הקצבים והקומפוזיציות הייחודיים לכל אחת מהן.
הפרויקט כולל 14 יצירות בהשראת שטיחים שנוצרו על־ידי אורגות הבאוהאוס. העבודות עוצבו בעזרת כלי מיפוי דיגיטליים ותוכנות אלגוריתמיות, שבהן טווחי הצבע והבהירות של כל שטיח תורגמו לטופוגרפיית פני שטח, והפכו את הטקסטיל הארוג לאובייקט תלת־ממדי.
צילום: דניאל שכטר
טכניקה: תבניות פורצלן
הפרויקט נתמך על־ידי מפעל הפיס לתרבות ולאמנות.
[שם הפרויקט מתייחס לספרו של לה קורבוזיה The Fine Arts of Today משנת 1926]