כלניות שלי

עבודה של המעצבת צעירה אליס קורניוק, שנעשתה כחלק מהפרויקט 'כלניות שלי', בעקבות אירועי השביעי באוקטובר, 2023. 
"בשבת השחורה ההיא חגגנו בצפון יום הולדת לאמא שלי. כשקראתי את הכותרת ברשת 'עשרות חטופים בעזה', חשבתי שזו טעות בדיווח. למעשה, במקום לחגוג יום הולדת, מצאנו את עצמנו עומדים בתור ארבע שעות לתרום דם. הימים שאחרי היו דיכאון. הרגשתי שאני יושבת שבעה על 1,400 אנשים שלא הכרתי. לא אכלתי ולא שתיתי ולא ישנתי במשך כמה ימים". "היד הזאת, שקוטפת את פרחי הבר השמורים שלנו, שמועכת את היקר לנו מכול, היא רעיון שהתבשל כמה ימים. בהתחלה חשבתי שתהיה רק יד עם קונטרסטים צבעוניים, ופתאום ראיתי גם את הדמויות בפנים, זה קרה תוך כדי התהליך. "רציתי לתת אגרוף לכל מי שיצפה באיורים שלי כדי שהמסר יהיה חזק ויעורר רגש. מבחינתי כאמא, כל ילד חטוף כזה הוא הילד שלי".

-

'הכלניות שלי' היא פעולת תגובה יצירתית שיתופית, הנובעת מתוך הכאב והאובדן שפקדו את החברה הישראלית באירועי 7.10.2023 ובעקבותיהם. קבוצת הסלון (https://www.wearehasalon.com/) מזמינה יוצרות ויוצרים לשתף באיורים ועבודות גרפיות של כלניות, המצטברות באתר (mykalaniyot.com). המהלך שהחל כפעולה אישית הפך לשדה כלניות החולקות כאב אישי וקולקטיבי בן מאות משתתפים. סמל הכלנית, העומד בלב הפרויקט, מקפל בתוכו לא רק את זיכרון מרבדי הכלניות האדומות הצומחות בדרום, אלא גם היסטוריה וסמליות עמוקה ומורכבת של מלחמה, חמלה, החלמה.

 

לקריאה נוספת 

אקסלרוד נתן, ילדים מייבשים פרחי בר ושולחים בגלויות ״פרחי ארצנו״ לילדי הגולה, 1953. ארכיון הסרטים הישראלי סינמטק ירושלים