הועידה העולמית השנייה של הנוער היהודי

את הכרזה זו עיצב ואייר אפי ריבקינד במסגרת לימודיו בבצלאל בשנת 1963. עבודה, שנבחרה בסופו של דבר לייצג את ״הועידה העולמית השנייה של הנוער היהודי״ בירושלים, שנערכה בבניני האומה ב4-9 אוגוסט 1963. לצד נאומים של גדולי האומה, נערכו בה בין השאר דיונים הקשורים למצבם של הנוער היהודי בתפוצות, ובתוצאות סקר מקיף על הנוער היהודי בעולם.

הכרזה, שאויירה בצבעי גואש ורפידוגרף, מציגה שלוש דמויות שמסתכלות אל עבר הרי ירושלים והעיר העתיקה, שמייצגות את האיחוד האנושי של קבוצות הנוער היהודי, אבל אולי הן מדמות גם את שלושת המרגלים שבאו לתור את הארץ, כמו הנוער היהודי מהעולם. מעניינת הבחירה הלא שגרתית של ריבקינד להציב את הדמויות כשהן מפנות את גבן אל הצופה, כאילו שהן צופות יחד עימו אל הנוף הירושלמי.

ניתן להבחין בדימוי של מנורת שבעת הקנים, הבולטת בצבעוניותה השחורה, על גבי שטחי צבע פסטליים בגווני סגול, ירוק, כחול וכתום, שמציגים את העיר העתיקה על חומותיה, מבניה העתיקים, ומגדל דוד. גם הבחירה הסגנונית של המנורה איננו צפוי: זו איננה המנורה המפורסמת מסמל המדינה, הלקוחה משער טיטוס ברומא - אלא כזו שמזכירה דימויי מנורות שנמצאו במערות מהמאות הראשונות לספירה: בעלות קנים עגולים, ורגל תלת-זרועית. 

נדמה שהמספר שלוש חוזר על עצמו מספר פעמים בכרזה: שלוש הדמויות, הרגל המשולשת, שלושה עצי זית, מבנה עגול בעל שלושה חלונות עגולים בולטים. הבחירה של ריבקינד בשימוש בצבע כתום בכרזה, אולי אילצה אותו לצבוע את השמש הירושלמית בצבע כתום, אך בכך היא מזכירה האור הזהוב והדימוי מהשיר ״ירושלים של זהב״. נדמה שריבקינד רצה להימנע ממגוון סגנונות גרפיים שונים על גבי כרזה אחת, ולכן ״הציב״ את לוגו הכנס, המעט מוחבא, בתוך כתם השמש. גם הטיפוגרפיה עוצבה באותו סגנון איורי, והבחירה ברקע הלבן המנותק, מעניקה לקומפוזיציה תחושה של פסיפס עתיק.