וילונות

הפואטיקה של האריגה כאמנות

"השימוש בסכניקות של מלאכת יד בתערוכות אמנות חזותית אינו חדש. כבר בשנות השבעים של המאה הקודמת השתמשו אמניות פמיניסנויות בטכניקות שנחשבו ל"מלאכת נשים, " וכר סייעו לטשטוש הגבולות בין אמנות לאומנות כיצד לתאר את עבודות האריגה התלת ממדיות של יהודית כץ ? אף שחלק מעבודותיה, דוגמת המכלים השקופים למחצה בצורת סלים, או עבודות דמויות וילונות ומסכים, עשויות להיות גם שימושיות, הרי מרבית עבודותיה אינן כאלה. ניתן לתלותן על הקיר או להניחן על מדף ולהעריך אותן מבחינה אסתטית ומבחינת מיומנות הביצוע והחדשנות."

"אריגה, " הסבירה לי כשנפגשנו בתערוכה בפילדלפיה ", היא, מטבעה, מסגרת נוקשה מאוד. הגריד תמיד קבוע, והמל מכתיב גבולות מוגדרים ומגבילים. העבודה מתקדמת תמיד מלמטה למעלה, כמו בבנייה של קיר לבנים... אריגה, בדומה לאדריכלות, היא תהליר של בנייה. אבל מה שאני עושה בעבודתי הוא לפעול כנגד המגבלות, לפרוץ את הגבולות, לחפש דרכים לשחרר את העבודה מתוך הגריד. " כשמתבוננים מקרוב בפרסי העבודות של כץ, מתעוררת מאליה השאלה, כיצד הצורות הרב שכבתיות בשלושה ממדים נולדות בשלמותן מתוך הנול, ללא תפרים וללא חתכים ? כיצד מצליחה כץ להפיק מן הנול עבודות הגדולות ממסגרתו ? " העבודה שלי, " אומרת כץ, "היא דיאלוג מתמיד בין מה שהנול והגריד מכתיבים לי לבין מה שאני רואה בעיני רוחי. אני כופה על הגריד לקבל דברים שהוא אינו יכול או אינו אמור לאפשר. התוצאה היא שמסגרת העבודה אינה עוד ריבוע או מלרן, כמצופה. פיתחתי דרר לשרור את הזווית הישרה של 90 מעלות כדי ליצור שלושה ממדים. חלקים של אריג מתקפלים ומתחברים יחדיו תור כדי תהליר האריגה, כך שהעבודה יוצאת מתוך הנול בשלמותה, בשלושה ממדים. אין תוספת ואין גריעה."

עורך/כים: רחל סוקמן

שם הספר: טרמינל : כתב עת לאמנות המאה ה-21 - טרמינל 37

שם ההוצאה: טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21

שנת ההוצאה: 2009

עמוד: 16